חיפוש

יום השכחה

תיכף "יום הזיכרון" אני אקום עם אור ראשון במיטת האלכסון ובזמן שאפלוש לצד הריק שלך אני אמציא לעצמי את "יום השכחה" אז כשכל הגנרלים ינחמו עוד משפחה אנסה בכל כוחי לשכוח שם - אותך ואפילו, שאשחק רק בכאילו - יהיה לי קצת נעים שיסלח לי אלוהים הכרתי מקרוב את המוות בחיים אז ב"יום השכחה" אני מישהי אחרת, אחת כזאת שיש לה כוח תבין, מרוב שאני זוכרת אני חייבת לפעמים לשחק בלשכוח

הסדר של עזרא

אני לא מצליח לבכות ביום הזיכרון. העיניים שלי מתקשחות ומתייבשות, ואני הופך לרובוט שפועל על כפתורים, ומקיים על אוטומט כל מצווה בלתי כתובה בפולחן המוות הקולקטיבי הזה. אנחנו נוסעים לבית העלמין בעפולה, אחי הגדול נוהג ומדליק את הרדיו. מישהו תמיד זורק לאוויר: "ביום הזיכרון משמיעים את השירים הכי יפים," וכולם מהנהנים בהסכמה כאילו שמעו את המשפט הזה בפעם הראשונה. ואז מגיעים ונכנסים בטור מסודר. משפחה יפה ושבורה. חלקנו בחולצות שחורות וחלקנו בחולצות לבנות (אני תמיד עומד מול ארון הבגדים ומתלבט מה היום הזה מסמל יותר - קדושה או גיהינום, ובסוף שולח יד לחולצה השחורה ומשאיר את הלבנה לשבועות). אנחנו פוסעים על השביל הצר עד שמגיעים לקברים. קיבינימט, אנחנו מכירים את הדרך הזאת יותר מדי טוב. לחיצות ידיים. "אהלן

משפחת השכול

אני לא רוצה להצטרף למשפחת השכול. אחרי הכול כבר יש לי משפחה לא רוצה את כל ה"זכרונו לברכה״ אני לא רוצה להצטרף למשפחת השכול. באמת סליחה, לא רוצה את כל ה"משתתף בצערך״ אני לא רוצה להצטרף למשפחת השכול. לא רוצה את הארון לא את חגיגות יום הזיכרון לא רוצה את השירים אני לא רוצה להצטרף למשפחת השכול. אבל משפחה לא בוחרים.

בסוף מתרגלים להכל?

אני מקנאה באנשים שאומרים: בסוף מתרגלים להכל – להיום למחר לאתמול. אני מקנאה באנשים שאומרים: בסוף מתרגלים להכל – לאש למים לחול. אני מקנאה באנשים שאומרים: בסוף מתרגלים להכל – לתמונה לצבעים למכחול. אבל לך תתרגל עכשיו לקיץ בלי תכלת לאותיות על השלט לדפיקות על הדלת. אנשים שאומרים: בסוף מתרגלים להכל - לא איבדו ילד.

חוגגים עצמאות

השנה אנחנו לא זקוקים לזיקוקים או למסיבות עזבו מטס או פיקניקים או פטישים ברחובות לא שידורים מיוחדים או מופעים לראווה תוותרו על מצעדים או על סיבות לגאווה לא ביקשנו אמנים ולא צריך תערוכות לא רוצים מערכונים או נאומים עם הבטחות מנופחות במקום זה קחו הכל - כסף, זמן ודאגה ותשקיעו בלי לשאול בכל מי שכבר נפגע בכל מי שהתרסק בכל מי שאין לו גב בכל מי שהתפרק מהמציאות, מהמצב כי נגמר לנו הזמן וצריך כבר לתקן הבלון של החמצן רק הולך ומתרוקן ואחרי הכל שילמנו את מחיר הנפילה עכשיו שהמדינה תדאג לנו כמו שאנחנו דואגים לה.

מאה קילומטר

עלה לי החום לילה אחד כשהיית רחוק, ונשארתי לבד אז שכבתי בצד, צמודה אל הקיר עם צמרמורת בגוף ודופק מהיר ואז התקשרת כדי להגיד: "לילה טוב, אהובה יקרה," כמו תמיד ואני לא יכולתי כמעט לדבר השתעלתי המון וניתקתי מהר והתחלתי פתאום להזות ברוחי איך תבוא ותניח ידך על מצחי אבל המרחק ביני ובינך טרק את עיניי אל תוך השמיכה שעתיים אחרי, התעוררתי בפחד – מפתח חורק, דלת נפתחת קול צעדים מהירים לעברי והצל של דמותך בפתח חדרי "מה פתאום הגעת? תגיד לי, השתגעת?" מלמלתי והרגשתי את הראש כמו פטיש "זה מאה קילומטר וחושך בכביש!" ואתה, אתה חייכת ואז פתאום לקחת את ידי אל כף ידך ואמרת בבטחה: "את יודעת כמה מזל בנאדם צריך בכלל כדי שיהיה לו מישהו לנסוע בשבילו באמצע הלילה מאה קילומטר רק כדי לבדוק שהוא בסדר?"

כל יהודי

כל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שהולך תמיד איתו - לאורך חייו לאורך מותו כל יהודי נולד עם רכבת שקופה ממנה ירד ועליה חייו ועליה צחוק ילדיו כל יהודי נולד עם משא כבד על גבו וטלאי צהוב מרופט שנעוץ בדופן לבו כל יהודי חייב לשאול. כל יהודי חזר מהשאול. כל יהודי הוא ניצול. כל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שעוזר לו לזכור - מאיפה הוא בא ולאן הוא לא יכול להרשות לעצמו לחזור.

כאילו במקומך

תמיד כשאתה מספר לי על התקופה ההיא, החשוכה - אני שם את עצמי לרגע במקומך אני מצליח להריח את האוויר המפויח ועומד מול קרון הרכבת שנפתח מתיז את הדמעות, וצורח את הצרחה - כאילו במקומך כאילו במקומך אני רואה את השטן גם בעיניים עצומות ואז נחתך מהקור שחודר לעצמות לרגע אני חי את הסיוט שבראשך - כאילו במקומך כאילו במקומך אני נקרע שם מעצמי, ומשמי, ומהוריי משנן את פני הבית שנשאר מאחוריי רץ אל תוך היער, מתמסר אל הבריחה - כאילו במקומך כאילו במקומך ואז אני יוצא החוצה, אל האור אני חי, אני נושם, אני חופשי כמו ציפור אני חוזר למשפחה נצמד אל השמחה אני נוקם את נקמתך - כאילו במקומך.

כמוך

התקשרתי אלייך לשאול מה עניינים ואיך את שורדת בימים האחרונים וגייסתי קול אמפטי, וחרצתי בנחישות: "רק את והילדים, זה בטח לא פשוט..." ואמרתי לך: "את בטח מטפסת על הקירות אוטוטו הכל נגמר, הם יחזרו למסגרות ואז הם ישגעו בעיקר את הגננת מסכנה שלי, תנוחי, את בטח מתחרפנת!" ואת, את רק שתקת, ואז אמרת בעדינות: "על מה אתה מדבר? קיבלתי הזדמנות - להכיר את הילדים שלי הרבה יותר טוב לראות אותם גדלים, ככה מקרוב יש המון שלא הספקתי לדעת עליהם כבר הרבה זמן לא בילינו, רק אני והם הקטנה שלי קורעת, והגדול כזה מלאך זאת תקופה כל כך יפה, שאף פעם לא אשכח ברור שזה לא קל, ושהגוף שלי מותש אבל זכיתי לגלות אותם כל יום מחדש להקשיב להם חופרים, ולשיר איתם שירים בלי שום הפרעות, או הודעות, או סידורים אז גם אם זה קשה

קריעת ים סוף

כל אדם קרע מתישהו את ים סוף כל אדם עמד פעם חשוף מול גלי הסערה לבדו על הסירה כל אדם נלחם מתישהו על חייו כאילו אין ברירה כל אדם קרע מתישהו את ים סוף פעם בנפש פעם בגוף כל אדם זכה להינצל כשהשמיים הפכו לתקרת ערפל כל אדם מתישהו בחייו למד לסמוך על האל ואחרי שחצה האדם את הים והגיע לצד השני, המואר כלום כבר לא יהיה בו אותו הדבר כי עכשיו הוא מכיר את עצמתו - מול הרוח, הים, וגם מול עצמו.

ניפגש בחלומות

עוד נחזור להיפגש, להסתכל שוב בעיניים יש פקק תפילות כבד בנתיב של השמיים אבל החוט הדק בינינו אף פעם לא נקרע עוד נצחק שם על הכל, לא תהיה לנו ברירה עוד נצא שוב לטייל בבוקר של שבת נחזיר את השיגרה האבודה לאט לאט נקום מהספה, ננשום את האוויר למדנו עם הזמן שהכל כל כך שביר ובינתיים ניפגש בחלומות אני איתך בכל שעה, בכל הנשימות ואם אתה עמוק מתחת לשמיכה תשאיר לי את הדלת חצי פתוחה אני שולחת ידיים ארוכות הן מחבקות אותך עכשיו, הן מחבקות ורק תזכור שניה לפני שאתה נרדם שגעגוע הוא הדבק הכי חזק בעולם עוד נחזור שוב לשחק, להתפרק בחיבוק השניה הכי קשה היא אחרי הניתוק ושער הדמעות שלי נפתח שוב לרווחה כי יש עוגה, ויש נרות, אבל אין לי כאן אותך עוד נחזור להיפגש, נשכב סתם על הגב לא ניקח שום דבר כמובן מאליו

עוגיות בוטנים

בכל שנה בחג, אני אוהב להתלונן בפסח זה תמיד הכי קל להתבכיין כי צריך להתכונן לקנות מתנות ואמא משתגעת עם כל הנקיונות אז כולם ממהרים, החנויות מפוצצות אני מפנטז על לחמניה (לא יכול לסבול מצות!) וצריך ים סבלנות להעסיק את הילדים ולהיות נחמד כל כך לדודות ולדודים וכל המדינה היא פקק אחד גדול ואין מה לעשות (חוץ מלאכול!) ושוב אני נשבע שזה פסח אחרון כשהעוגיות של הבוטנים נתקעות לי בגרון והנה השנה זה ברור מה נשתנה כי אין סדר או דודים ואין שולחן או ילדים אין חולצות מגוהצות ובקושי יש מצות הכבישים בחוץ ריקים וכולם די רחוקים הגעגוע הוא עצום רק אני כאן (והזום!) כולנו בתוך כלוב וגם אחד אלוהינו מרגיש טיפה עצוב ואולי מישהו כיבה לנו את החג כדי שפעם הבאה יהיה לנו מושג עד כמה זה חשוב להעריך את

אפיקומן

כשהייתי קטן, אף פעם לא מצאתי את האפיקומן. הייתי הופך את המגירות פותח את הארון מזיז את המנורות מבלגן את הסלון עולה על המקרר זוחל מתחת לשטיח כמעט כבר מוותר ממשיך, ואז מבטיח - השנה אני אמצא, כולה מגבת ומצה! אבל לא משנה עד כמה הייתי רוצה תמיד היה איזה בן-דוד אחר שמוצא ושוב אותו סיפור גם בחג שאחריו - אני מחפש ומחפש, אבל תמיד בסוף לשווא אז בפסח הזה, אני יכול רק לבקש שנדע להמשיך ולא להתייאש שכמו שניפול, ככה נקום שנהנה מהדרך, גם אם בסוף אין כלום שתמיד נמשיך לקוות לאיזה נס ושאף פעם לא נפסיק באמת לחפש.

עבד

פעם רציתי שכולם יאהבו אותי, כולם. והייתי מוכן ללכת בשביל זה עד קצה העולם אז חייכתי בנימוס גם כשהפנו לי את הגב וכופפתי עקרונות כדי לצאת תמיד בסדר ולבשתי אביב, גם אם בפנים הרגיש לי סתיו והרוחות החזקות הפכו לי את החדר ושמרתי על איפוק גם כשהכעס השתלט ולכל מי שביקש - הורדתי במחיר ואף פעם לא שיחררתי עד הסוף את האמת וכתבתי קלישאות ומילים יפות על קיר ופחדתי שמישהו יחשוב עליי עקום אז עיגלתי את הפינות ופיזרתי קצת שקרים וזה הצמיד אותי לקיר, הקשה עליי לקום והפכתי להיות עבד של מה כולם אומרים פעם רציתי שכולם יאהבו אותי, כולם. אז הלכתי נגד הקול הפנימי ומרוב שביזבזתי על זה כל רגע קיים - לא נשאר לי זמן לאהוב את עצמי.

אולי תבוא עוזרת

תמיד לפני שמגיעה אליי עוזרת - אני מקפלת את הבגדים, מנקה ומאווררת מסדרת את הבית, מיישרת את הקפלים מאבקת את הספות ועושה את הכלים אני שואבת את השטיח, שוטפת את הרצפה שלא תחשוב לה - זאתי, חיה באשפה! שהכול יהיה נקי לפני שהיא מקרצפת שלא תספר בחוץ שאני איזו מטונפת תמיד לפני שמישהו נכנס אליי ללב - אני דוחפת לארון את השדים, את הכאב מצחצחת צלקות ואת כל פגעי הזמן שרק לא ייכנס ויראה את הבלגן אני מגהצת טעויות, מברישה את החרטה ודוחפת את השריטות שלי מתחת למיטה שהכול יהיה מושלם אם הוא ירצה פתאום לגעת שלא יחשוב בלב שאני איזו משוגעת ואולי יום אחד תבוא אליי עוזרת שתגרום לי להרגיש כל כך משוחררת ויותר לא אצטרך להחליף את הסדינים ויותר לא אצטרך להעמיד מולה פנים והיא תראה אותי ככה, יפה וקצת שרוטה א

  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle
  • Instagram - White Circle