חיפוש

צרות של עשירים

יש לך הרגל, כזה מחורבן - להשאיר מסטיק משומש על השולחן לגלגל לכדור ורוד ומושלם ואז לשכוח לגמרי שהוא שם ומאה פעם כבר ביקשתי שתפסיק זה רטוב ומלכלך והופך להיות דביק ובפעם האחרונה שחזרתי הביתה כמעט כבר התפוצצתי, ואתה, רק חייכת: ״שאלה יהיו הצרות שלנו, אמן! שכל החיים נמשיך להתלונן על דברים כל כך קטנים על הרגלים מעצבנים על נעליים שזרוקות או בלגן של עיתונים! כי אם היו בינינו בעיות אמיתיות לא היינו מעזים להיטפל לשטויות לבזבז את האנרגיות, להיות עסוקים בניואנסים של שיגרה ובמסטיקים דביקים״ ואז צעקת לי: ״אני אוהב אותך כל כך!״ וקמת וזרקת את המסטיק לפח ופתאום שמעתי אותך נאנח מהמטבח: ״שוב השארת כיור מלוכלך?״

עוגת גבינה

בכל שנה אמא שלי מכינה עוגת גבינה: בצק פריך וחמאתי קרם לבן ושמנתי תבנית מתכת עגולה – העוגה הכי קלה ואין לה ראש לתוספות לפירורים או קצפות לכל מיני פירות טריים או גרידות של הדרים בלי זילוף של קרם עשיר או שוקולד כהה, מריר תמיד אותו מתכון ישן – בצק עשיר וקרם ענן וזה טעם של ילדות וזה טעים, טעים למות! אז בחג הזה, אני שולח תפילה שנדע לחזור להתחלה שנתענג על הבסיס שנעריך כמעט כל ביס שלא נקנה את כל הטריקים שלא ניפול לכל השטיקים שלא נרדוף אחרי כל שטות שנתרכז רק במהות גם אם המתכון - פשוט, פשוט, פשוט.

גפרור

תודה שלא האמנת בי, תודה. זה גרם לי להמשיך להילחם כמו שדה ובאמצע הסופה, כשיכולתי אז לטבוע המילים המורידות שלך לקחו אותי גבוה תודה שאמרת לי: ״את לא מסוגלת״ זה גרם לי לפרוץ כל שער או דלת ולדחוף את עצמי אל מעבר לקצה כי מי שמאמין ומחפש, בסוף מוצא תודה שאמרת לי: ״אין לך סיכוי״ כי כל גפרור קטן של פחד או דיכוי התלקח בתוכי למדורה של אמונה ושרף את כל מי שעשה אותי קטנה תודה שאמרת לי: ״תרדי מהעץ״ כי למדתי לקחת כל אבן או חץ לבנות מהם בסוף חומה של גאווה ולהאמין בלב שלם: אני טובה, אני טובה. ומאז, כל טיפה של רעל היא תמריץ להתחזק ואף אדם אף פעם לא יזרע אצלי ספק אז תודה שדחפת אותי בירידה ותודה שלא האמנת בי, תודה.

אמצע

כשהלילה כבר נגמר אני נפרד מהשמיכה ומטפס על איזה הר לראות את הזריחה ואחר כך, בין ערביים מזיל איזו דמעה מחזיק חזק ידיים על הים מול השקיעה אבל בצהריים כשהשמש סתם תלויה לה בשמיים אני בכלל לא מסתכל לא מעיף מבט חטוף לא עוצר להתפעל כי ככה אנשים מכורים לקצוות מונעים ומתרגשים מהמראות ונחיתות והרי זה לא פשוט לעמוד בנקודה - בין השפל לגאות בין עלייה לירידה לחיות קצת במרווח בין האור לבין הפצע וללמוד להיות שייך גם ליופי שבאמצע.

אל תכעס

אל תכעס עליי אם אני קשה זה לא קל לי להראות לך חולשה אז במקום זה אני ככה, מסעירה את הרוחות ונותנת שוב לפחד להחזיק את המושכות אל תכעס עליי אם קשה להתקרב יותר מדי גברים שברו לי את הלב אז אם אני בועטת ואם אני בוכה זה רק כי אני פוחדת לאבד פתאום אותך ואיך משהו מתקשח בי בפנים כשאתה נוגע ואיך נפטרים מהרגלים ישנים - תספר לי, אם אתה יודע אז בבקשה, אל תכעס עליי, אני לא בנאדם משוגע אני רק בנאדם שאהב ונפגע.

תפילת המימונה

השנה לא אחפש, כמו בכל שנה איזה חבר מרוקאי שיתן לי הזמנה שישלח לי סימן, ווטסאפ קטן שיאכיל אותי ספינג׳ וילביש אותי כפתן שישאיר דלת פתוחה, בבית ובלב לחבר כזה כמוני, שתמיד-תמיד רעב שיעמיס לי עוד מופלטות ישר על הצלחת (ואז יקשיב לי מתלונן שהכל יורד לתחת) שיפיל לי עוגיות תמרים מהמגש שימזוג לי כוס של תה עם חצי ליטר דבש שיצרח לי באוזן בלי שום רחמים: "תרבחו ותסעדו, יאללה מרימים!!" כי השנה אין פה כלום אולי מקסימום סילסול מרוחק של מימונה בזום אז רק אתפלל שבשנה הבאה באותו היום, באותה השעה מגשי-מתוקים בידיי יתמלאו - ואמרו אמן, אמרו קולולולו.

מה עם הנהג?

כשעומר אדם עולה על הבמה יש מאחוריו תעשייה שלמה – הנהג הנאמן שמסיע לקיסריה המפיקה שמקפידה שכלום לא יתעכב עובדי הבמה שלא יצאו עוד לסיגריה והקייטרינג שדואג שהוא לא יהיה רעב האיש עם הווסט שמכווין בחניה והסאונד-מן שמפקח שכולם תמיד שומעים הנגנים המוכשרים, שגם מתוך שינה ינגנו בלי הכנה את ״שני משוגעים״ הרקדנים שדואגים שתמיד תהיו שמחים ההוא מהקונטרול שמכוון את התאורה ויש מוכרי נקניקיות, ועשרות מאבטחים וסטייליסטית שבוחרת לו את החגורה וזו שרשרת לא נגמרת של משפחות עם ילדים שלא סוגרות פתאום ת'חודש שחיות על האדים ועומר אדם יסתדר, מזה אנ'לא מודאג אבל מה עם כל השאר תגידו, מה עם הנהג?

  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle
  • Instagram - White Circle