חיפוש

לונה פארק

כשאתה אוהב מישהו – אתה נותן לו להסתובב חופשי בלונה-פארק שלך.

הוא עובר דרך השערים הצהובים, נכנס ומטייל בין המתקנים בלי מפה.

הוא לא מחכה בתור, ולא צריך לעמוד בשום הגבלת גובה.

הוא עולה על רכבת השדים שלך, ולומד להכיר מקרוב את כל מה שמפחיד אותך, את כל מה שמבהיל אותך, את כל מה שמתנפל.

הוא פוגש את הבלרינה שלך, זאת שמחייכת תמיד, ולומד להכיר עד כמה היא שבירה. הוא מסתובב איתה בלי סוף, מגלה את הסודות האפלים שנפתחים מתחת לשמלה הורודה שלה, ומבין כמה קשה לה לעמוד על קצות האצבעות כל הזמן.

הוא תופס את הקרון הראשון ברכבת ההרים שלך, בלי לחגור חגורת בטיחות, ויוצא למסע בין כל העליות והמורדות שלך, בין כל רגעי השיא והשפל, והוא צורח כמו ילד קטן כשהבטן נופלת לו לתחתונים – ובכל זאת, הוא נשאר.

הוא הולך לאיבוד במבוך המראות שלך, שם הוא פוגש אותך על כל דמויותיך. פעם קטן. פעם גדול. פעם כפול. פעם מעוות. ופעם אחת נדירה, כמו שאתה בדיוק.

הוא עולה על הגלגל הענק שלך, ובנקודת השיא, הוא מצליח לראות את כל כולך מלמעלה. הוא מחבר את כל החלקים לתמונה אחת שלמה של הבנאדם שאתה.

והוא ממשיך לטייל בתוכך, לעלות ולרדת מהמתקנים, להיצמד ולהחזיק חזק כשנהיה מפחיד, לשאוג משמחה כשנהיה מסעיר, ואתה סומך עליו שיהיה זהיר איתך, שלא ישחית את הרכוש, שיידע מתי ללחוץ ומתי להרפות, ושיבין אם חלק מהמתקנים שלך חלודים או חורקים.

מדי פעם הוא נכנס בלילות, כשהבלרינה לא מסתובבת, וספינת הפיראטים שטה על מים שטוחים, כי הוא רוצה להכיר אותך גם ככה, בלי האורות הבוהקים ומוזיקת הקרנבל.

ובימים קשים, כשאתה נועל את שעריך הצהובים בפניו - הוא נשאר לחכות בחוץ עד שתפתח שוב. הוא לא מתייאש או נוטש, אפילו כשאנשים אחרים עולים על המתקנים שלך, אלא לוקח לו שרפרף קטן, מתיישב וממתין. והוא יודע, שכשתכניס אותו שוב – הוא יצליח להקל על הכאב, כי הוא מכיר את הלונה פארק שלך כל כך טוב, והנה, הבלרינה כבר קורצת לו וממשיכה להסתובב, והשדים ברכבת כבר לא נראים כל כך מאיימים, וברגע השיא של הגלגל הענק – הרוח משחקת לו בשיער, והוא פוקח עיניים, מסתכל עליך, על כולך, על כל מתקן ומתקן, וכל כך אוהב את הנוף.

141 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מחלת רקע

אולי זה הכל בגלל המגיפה אולי זה בגלל שאין תיאטרון יותר מדי זמן משתוללת סופה ויש אינטרסים סמויים לשלטון אולי זה הכל בגלל המגיפה או החום שהולך וחוזר בגלים אולי זה בגלל שאין עוד תרופה או בגלל שיש כבר מיל

פתטי

כשהמורה לספרות נתנה לנו תרגיל ושאלה מי רוצה להקריא אותו בקול כבר כמעט הצבעתי ובאתי להתחיל אבל כל כך התביישתי, ששתקתי כמו גדול והשיר נשאר בתיק, קצר אבל פואטי - רק לא לצאת פתטי, רק לא לצאת פתטי לפני שנה

בטח לא עכשיו

בטח לא עכשיו, רק עוד כמה שנים - תצליח לקרוא את כל הסימנים ומה שהיום נראה כמו אסון יתבהר להיות הדבר הנכון בטח לא עכשיו, זה יותר מדי כואב לזמן יש נטייה לדייק את הלב ואתה תתבגר, הזמן יעבור החושך הזה הוא

  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle
  • Instagram - White Circle