כאילו במקומך / נעם חורב
תמיד כשאתה מספר לי על התקופה ההיא, החשוכה - אני שם את עצמי לרגע במקומך
אני מצליח להריח את האוויר המפויח ועומד מול קרון הרכבת שנפתח מתיז את הדמעות, וצורח את הצרחה - כאילו במקומך כאילו במקומך
אני רואה את השטן גם בעיניים עצומות ואז נחתך מהקור שחודר לעצמות לרגע אני חי את הסיוט שבראשך - כאילו במקומך כאילו במקומך
אני נקרע שם מעצמי, ומשמי, ומהוריי משנן את פני הבית שנשאר מאחוריי רץ אל תוך היער, מתמסר אל הבריחה - כאילו במקומך כאילו במקומך
ואז אני יוצא החוצה, אל האור אני חי, אני נושם, אני חופשי כמו ציפור אני חוזר למשפחה נצמד אל השמחה אני נוקם את נקמתך - כאילו במקומך.