יש לי הרבה מה לתת, באמת. אחרי שנים של צום נהייתי רעבה הלב שלי עומד על המרפסת וצועק כל החיישנים שלי דרוכים לאהבה הגוף שלי בוער מהצורך לחבק התעייפתי כבר מזמן מכל המשחקים הפרפרים אצלי בבטן מחכים להתעורר פעם זה הרעיד לי את הנימים הכי דקים על פחות מזה אף פעם לא אוכל להתפשר כשאנשים עברו דרכי והשאירו בי כוויות נצמדתי כמו ילדה לסופים המתוקים עכשיו אני רוצה שותף לאשליות מישהו לרוץ איתו עמוק למרחקים בלילות אני יוצאת לשוטט להימלט והעולם בחוץ רומז לי, סבלני ומפוכח - יש לי הרבה, הרבה מה לתת בסוף יהיה גם...

לא נעים לי לבקש העלאה מהבוס או להחזיר איזו מנה פשוט כי לא טעים לא נעים לי להשתיק את הגברת במטוס או להגיד בסוף הדייט: "תקשיב, זה לא מתאים". לא נעים לי להוריד את החולצה בחוף הים או לבקש מהמוכר שיעשה קצת הנחה לא נעים לי מעצמי, לא נעים לי מכולם לא נעים לי להגיד: "אני אוהב אותך". לא נעים לי שתראה אותי בלי בגדים באור או לבקש את הכסף שהלוויתי חזרה להפציר בנדחפים: "לכו לסוף התור!" לא נעים לי אף פעם לבקש טיפה עזרה לא נעים לי לאסוף ממך חיבוק אחרון או להבריז למשפחה אחרי שכבר הבטחתי לשים את עצמי במקום...

אחרי הכול אנחנו כאן טיפה קטנה בים גרעין שומשום על מפת העולם טלית מוכתמת בדם מדינת הגם-וגם כן, אנחנו עוד כאן עם כאב שיושב בתא המטען כוח טבע עקשן אור איתן שורדים נצחיים נלחמים לתקן - ואם זה לא נס, אז אני לא יודע מה כן.