אני מול העולם / נעם חורב

בכל יום

העולם מביס אותי עוד קצת

כשאור ראשון ניצת

אני יוצא אל הרחוב

כדי לדרוש

כדי לכבוש

והעולם,

בלי למצמץ

מוריד לי את הראש

בכל יום

העולם שורט אותי עוד קצת

מוליך אותי בשביל-חצץ

עושה עליי שרירים

משסה בי את האמת

ואני,

כמו הגשרים

מתפתה להתמוטט

בכל יום

העולם גומר אותי עוד קצת

לאט לאט

הוא מחסל אצלי סיבות להאמין

אבל מה שהעולם

עוד לא ממש הבין –

זה שאני לא מובס בקלות

לא נרמס

או נהרס

חפרתי לי סדקי מילוט

מבעדם האור נכנס

אני לא נשרט בקלות

לא נצרב

או נעלב

וגם כשיש כבר היתקלות,

אני לא חלק מהקרב

אני לא נגמר בקלות

לא משנה מה יגידו כולם -

לא מול הרחוב

ולא מול עצמי

ולא

מול

העולם.

פוסטים נבחרים