בין הקולבים / נעם חורב

בארון,

על קולב אחד

תלויים המדים שלך –

ירוקים.

מאובקים.

ספוגי מרחקים.

על קולב שני –

הפיג'מה שלך ילדה,

פלומתית.

ורודה.

עם רקמה של חסידה.

והחיים שלנו פה,

בין שני המרחבים.

בין שני הקולבים.

במסע הזה המר,

הלא נגמר –

משדות הקרב החרוכים.

משאון התותחים.

ממחיר ההקרבה.

אל עבר העתיד.

אל עבר התקווה.