ביקור בית / נעם חורב

עוד לא באמת סלחתי

למקום שממנו ברחתי.


ואפילו שהיום,

אני כבר גדול ואחר

תמיד כשאני חוזר

לבקר

את העיר שהקיאה אותי

כמו אחרי חתונה של חבר –


העלבון ההוא מפעם

עוד שורף לי

בגרון.


שוב איכשהו בוחרים אותי

אחרון.


והברושים לאורך השדרה

מצביעים עליי

וצוחקים -

כמו הילדים ההם,

במסדרון.

פוסטים נבחרים