ביקור בית / נעם חורב

עוד לא באמת סלחתי

למקום שממנו ברחתי.

ואפילו שהיום,

אני כבר גדול ואחר

תמיד כשאני חוזר

לבקר

את העיר שהקיאה אותי

כמו אחרי חתונה של חבר –

העלבון ההוא מפעם

עוד שורף לי

בגרון.

שוב איכשהו בוחרים אותי

אחרון.

והברושים לאורך השדרה

מצביעים עליי

וצוחקים -

כמו הילדים ההם,

במסדרון.