היד שלך היא בית / נעם חורב

בכמה מבחנים עוד אעמיד אותך, אהובי

בכמה מבחנים?

אני גשם שנופל, אתה סלע מברזל

אבל מים בסוף שוחקים אבנים

כמה פעמים עוד תסלח לי, אהובי

כמה פעמים?

אני ילד מקולל, אתה אף פעם לא נבהל

מטייל בין חדרי כשכולם כבר ישנים

והיד שלך היא בית בשבילי

הרי נולדתי עצובה, אסור לך לשכוח

רק איתך אני אוספת חתיכות של חיים

ובכל בוקר מחדש אני לומדת איך לשמוח

לאן ממשיכים מכאן, אהובי

לאן ממשיכים?

תיקח אותי איתך למחוז מנוחה

תלמד אותי לראות גם בשבילים חשוכים

כמה נקי הוא לבך, אהובי

כמה נקי?

יום אחד אולי אתן לך עיניי

רק כדי שתוכל לראות אותך דרכי.