חדר המתנה / נעם חורב

בחדר ההמתנה

של המדינה

אני יושב

עם הזמן הלא מתחשב

מחכה לבשורות

מעשן בצרורות

מגרש מעלי מחשבות אסורות

כל מה שהאמנתי בו

עומד על הקצה

רק אחת לכמה זמן

מישהו יוצא -

קולו שביר

מבטו חסום

ובחלל האוויר:

״הותר לפרסום״

ואני מחזיק בידיעה מוחלטת

ידיעת אין-ברירה

שתיכף תפתח שוב הדלת

ומישהו ייתן לי בשורה

ואני נצמד בכל כוחי

לכוונה, למחשבה

שאחרי הכול, הפעם

זו תהיה בשורה טובה.