יבשות / נעם חורב
ועם הזמן,
הגעגוע שנעלתי במגירה
לא חולף, לא מתחלף
רק משנה את הצורה
ואם הוא פעם בא בבום
והקשה עלי לראות
היום הוא בא כמו גנב -
זוחל על קצות האצבעות
אני נשקפת מעיניו -
שבורה אבל יפה
למחלת הזיכרונות שלי
עוד לא מצאו תרופה
יבשות שכבר נטשתי
שוב עולות מתוך הים
כמו נרקומנית-רגשות
אני חוזרת שוב לשם
ועם הזמן,
הגעגוע הופך יותר ברור
לאהבות שלי אף פעם
לא הגיע סוף סגור
אנשים עוברים מולי,
מחייכים והרוסים -
כל אחד והסתיו
שהוא סוחב לו בכיסים
אני נשקפת מעיניו -
ילדה שרצה יחפה
לילדות האבודה שלי
עוד לא מצאו תרופה
אני קורעת רגעים,
תולשת טעויות -
מרכיבה את החיים
שרציתי אז לחיות.
(מתוך "שמש בצנצנת")