יבשות / נעם חורב

ועם הזמן,

הגעגוע שנעלתי במגירה

לא חולף, לא מתחלף

רק משנה את הצורה

ואם הוא פעם בא בבום

והקשה עלי לראות

היום הוא בא כמו גנב -

זוחל על קצות האצבעות

אני נשקפת מעיניו -

שבורה אבל יפה

למחלת הזיכרונות שלי

עוד לא מצאו תרופה

יבשות שכבר נטשתי

שוב עולות מתוך הים

כמו נרקומנית-רגשות

אני חוזרת שוב לשם

ועם הזמן,

הגעגוע הופך יותר ברור

לאהבות שלי אף פעם

לא הגיע סוף סגור

אנשים עוברים מולי,

מחייכים והרוסים -

כל אחד והסתיו

שהוא סוחב לו בכיסים

אני נשקפת מעיניו -

ילדה שרצה יחפה

לילדות האבודה שלי

עוד לא מצאו תרופה

אני קורעת רגעים,

תולשת טעויות -

מרכיבה את החיים

שרציתי אז לחיות.

(מתוך "שמש בצנצנת")