ירושלים / נעם חורב
הערב שוב נמס מבין הסמטאות
כל אבן היא שריד, קרעי חלום ישן
אל הקיר המכופף מכובד התפילות
אני מגיע מכוסה אבק דרכים וזמן
כי השקיעות כאן נשפכות כמו צעיפים של משי
ועיניך הטובות מרפאות כל לב שבור
קרני האור חודרות מבעד סבך הקושי
וכל מחט אורנים מספרת פה סיפור
ירושלים, ירושלים
גדול המשוררים לא לכד עוד את יפייך
ירושלים, ירושלים
גדול הקוסמים לא הסביר את כישופך
כי קולות הקרב ההוא מתעגלים למנגינה
ובעיר העתיקה חוגג שיכור השוק
וידייך שידעו כבר את כובד הפלדה
מבקשות עכשיו לדעת את כובד החיבוק
ואת זורמת בדמי
ואת בוערת בקרבי
אם אשכחך ירושלים
אשכח גם את לבי.
コメント