כמו שרק משפחות

ובסוף,

ברגע האמת

כשהתנדנדתי

בין חי למת,

כשהימים נהיו קשים

כשהתרסקתי לקרשים

כשכלום כבר לא היה קדוש

כשנפל לי הכתר מהראש

ולא נותר, גם לא חיבוק

באותו הרגע בדיוק

כששתקתי בצרחה -

הגיעה

המשפחה.

והם הבינו מיד

שזה מה שיש

בלי לקשקש

ובלי לבייש

אותי

בחולשתי -

הם הפכו מדרכה מבטון

לקטיפה

הם שילבו ידיהם

לרשת צפופה

והרימו אותי

מהר בתנופה

מול סופה של חולות

הם הצילו אותי

בלי לשאול שאלות

כמו שרק משפחות מצילות.

פוסטים נבחרים