כרמל / נעם חורב

״כרמל, פליז, אני מבקש ממך בתור חבר!!״

באותו רגע כרמל ידע שאין לו סיכוי. כשאני מגייס את הקול הרציני שלי ומבקש ״בתור חבר״, כבר אין דרך חזרה. ככה הגיע לקיצו מסע השכנועים שלי, ומצאנו את עצמנו – אני, הוא ועוד 2 חברים, על טיסה לווארנה לסופש הכל-כלול במחיר רצפה.

במטוס כבר התעוררו החשדות הראשונים, וכרמל הרים גבה וזרק: ״לא נראה לכם קצת חשוד המחיר? רק המונית לשדה עלתה לנו יותר מכל החופשה עצמה...״ ״לא הבנתי, עכשיו אתה מתלונן שזה זול מדי?״ השתקתי אותו, ובלב ביקשתי מאלוהי הדקה ה-90 שהוא טועה.

מסתבר שאלוהי הדקה ה-90 היה עסוק בלמלא איזה מטוס למיקונוס, ולא שמע את תפילותיי, כי לא רק שכרמל צדק... הוא צדק מאוד.

כבר בירידה מהמטוס גילינו שהגענו לווארנה לא בעונה, ואכן, כמו שהובטח, קיבלנו סופש הכל-כלול.

הנסיעה המלחיצה ביער בתוך שאטל מקרטע – כלול. אתרי הנופש הסגורים, שלטי הניאון המכובים, הגלגל הענק שכוסה בברזנט שחור – כלול. המלון העלוב עם העובדים ההזויים (היי ווייט לוטוס) – כלול. הצחנה בחדרים, המקלחות מעל האסלה, הסדינים המוכתמים – כלול. הפרגיות המכובסות שצפות במים רותחים בחדר האוכל – כלול. קוקטייל ה׳לגונה׳ בצבע כחול זרחני כמו שהיו מגישים באירועים בעפולה - כלול. תחושת המוות, הייאוש, וגלי הים השחורים שנחבטו אל החוף – הכל הכל כלול.

ישבנו ארבעתנו בחדר האוכל, תופסים את הראש עם הידיים, לידנו עומד איש מבוגר עם שפם שמנגן בכינור (נו, מה, יש יותר סוריאליסטי מזה?), וברגע של אומץ בלתי מוסבר הרמתי מבט לכרמל ושאלתי אותו: ״אתה עומד לרצוח אותי, נכון?״ כרמל הסתכל לי בלבן של העיניים, ואז חייך ואמר: ״אנחנו גם ככה כבר פה. אז יאללה, בואו לפחות נהנה.״

מאותו רגע, נשבע לכם, זו הפכה להיות אחת החופשות הכי מצחיקות, הכי קורעות, הכי זכורות והכי פפפיפפפייי שהיו לי בחיים. לא הפסקנו לצחוק לשניה. היינו שיכורים רוב הזמן. יצאנו למסיבה הזויה עם להקת אייטיז, ותאורת אייטיז, ומוזיקת אייטיז (ולא בקטע מודע ומגניב), והרמנו את המסיבה. האנשים שם לא הבינו מה נפל עליהם.

בעיקר, היינו ביחד. דיברנו שעות. נשארנו ערים כל הלילה. כשאני מחטט בקלסרי החופשות אצלי בראש (ומתוייקות שם לא מעט) - אני לא מצליח לשלוף חופשה זכורה ומטורפת יותר מהחופשה זאת.

10 שנים עברו מאז, וביני ובין כרמל התחזקה חברות כזאת, שלא מוצאים כל יום. חברות כזאת שאומרת: יאללה, זרקו אותנו איפה שאתם רוצים. במסיבה הכי גרועה. בחופשה הכי עלובה. בהפסקת חשמל. ברעידת אדמה. בצונאמי. בערב קריוקי. לא משנה איפה, כל עוד אנחנו ביחד, אנחנו נמצא את הדרך לעוף ביחד ולצחוק על הסיטואציה.

אתם מבינים, צריך חיבור מיוחד בין שני אנשים כדי שהם לא יהיו תלויים בכלל בתפאורה שאלוהים אירגן להם (אלוהים או סוכן הנסיעות).

צריך קשר חזק כזה, מדוייק כזה, לכל-החיים כזה, כדי ששום דבר לא ישפיע על הכיף שלהם ביחד. כדי שהם לא יצטרכו - לא בריכת אינפיניטי, ולא מלון שקים קרדישאן היתה בו, ולא מסעדת מישלן, ולא שום קשקוש בעולם, כדי לייצר חוויות שהם ייקחו איתם אחר כך לכל החיים.

כרמל, אהוב שלי, אתה חוגג היום יומולדת, ואני מוזג קוקטייל ׳לגונה׳ בצבע כחול זרחני ומרים לחייך, לחיי החברות שלנו, ולחיי עוד הרבה חוויות עלובות ומדהימות שנעבור ביחד.