לאבד את השמש / נעם חורב

אחת לכמה זמן

הנפש שלי מעלה עשן -


היא לא מדליקה לי

נורות אזהרה

לא משאירה לי

מולה שום ברירה

ברגע אחד, מתוזמן ובודד -

היא מתפוצצת בבום

כמו מחבל מתאבד,

אז אני נכנע ורועד

כשהיא עולה על גדותיה

כי אני כבר גדול,

גדול ויודע –


לפעמים זה נדרש

לאבד את השמש

להיות קצת חלש

לנתק את הרגש

לשקוע ממש

כבר למדתי אמש

שאין שום חדש

תחת הנפש -


רק לשתוק מבחירה

לשתות את הרע

להגיש לה את הלחי

לחטוף את הסטירה

וליפול

ולגדול

ולקום חזרה.


(מתוך ׳שמש בצנצנת׳)

פוסטים נבחרים