לאבד את השמש / נעם חורב

אחת לכמה זמן

הנפש שלי מעלה עשן -

היא לא מדליקה לי

נורות אזהרה

לא משאירה לי

מולה שום ברירה

ברגע אחד, מתוזמן ובודד -

היא מתפוצצת בבום

אז אני נכנע ורועד

כשהיא עולה על גדותיה

כי אני כבר גדול,

גדול ויודע –

לפעמים זה נדרש

לאבד את השמש

להיות קצת חלש

לנתק את הרגש

לשקוע ממש

כבר למדתי אמש

שאין שום חדש תחת הנפש -

רק לשתוק מבחירה

לשתות את הרע

להגיש לה את הלחי

לחטוף את הסטירה

וליפול

ולגדול

ולקום חזרה.

(מתוך ׳שמש בצנצנת׳)