לב חדש מהניילונים

אמא שלי חולת ניקיון.⁣

אני זוכר אותה ביום שישי, עם קוקו-ספונג'ה ומוזיקה פול-ווליום, מחזיקה מגב ביד אחת, שפריצר ביד שנייה - ונכנסת לאטרף. ⁣

הייתי צריך לחכות בחוץ עד שיתייבש (חס וחלילה שאדרוך על הרטוב ואשאיר לה סימנים!).⁣

ואיתי, מחוץ לבתיהם - היו מחכים גם הבת של שרה התופרת, והבן של יפה מהפיצוחים, והבת של אסתי המורה - פרלמנט הילדים המחכים, שזכו באמא חולת ניקיון.⁣

פעם קלטתי אותה מגהצת מגבות מטבח.⁣

פעם בהיתי בה שואבת את שואב האבק בשואב קטן יותר.⁣

פעם תפסתי אותה משפריצה על אבא שלי עם השפריצר, ועוברת עליו עם סמרטוט.⁣

לפני שבוע ביקרתי בעפולה.⁣

נכנסתי הביתה ו... בלגן. ⁣

כלים בכיור.⁣

צעצועים מפוזרים על הרצפה.⁣

שמיכת פליז מכווצ'צ'ת על הספה.⁣

נעליים זרוקות על השטיח.⁣

תוהו ובוהו.⁣

הסתכלתי עליה המום, והיא מיד הבינה וסיננה לי, "בסדר, בסדר, כולה קצת בלגן... מחר אני משתלטת על הכול״. ⁣

כנראה שאמא שלי, סוף סוף, הפנימה משהו חשוב:⁣

בית מבולגן זה בית שחיים בו.⁣

יש כלים מלוכלכים בכיור כי תודה לאל - לא חסר אוכל.⁣

והצעצועים מפוזרים על הרצפה כי טפו-טפו יש כבר הרבה נכדים,⁣ והם כולם בריאים ושמחים, ואוהבים להשתולל אצל סבא וסבתא,⁣ ולפזר את הלגו שמחר ינעץ את שיניו המחודדות ברגלו החשופה של אבא שלי.⁣

והשמיכה על הספה נשארה שם מאתמול, כשלאמא שלי היה קר,⁣ ואבא שלי הביא לה כרבולית שהם קיבלו במבצע באיזו תחנת דלק.⁣

ויש נעליים בסלון כי אבא שלי, ברוך השם, עם כל בעיות הגב שלו,⁣ עדיין יוצא להליכות, חוזר מותש, זורק אותן על השטיח וצונח על הספה.⁣

והבית כולו מקושט בבלגן שיוצרים בני האדם שחיים בו, וכל חלק בו הוא אנדרטה לסיטואציה אנושית או לרגע קטן, ובעיקר – הבלגן הזה הוא עדות חיה לבית מפוצָץ בחום, ובאוכל טוב, ובריבים משפחתיים, ובנכדים שובבים, ובים של אהבה.⁣

חדרים לבנים סטריליים שמורים לבתי משוגעים. ⁣

וכמו הבית, ככה גם הלב.⁣

לב מבולגן, שרוט, לב שפועם בכאוס מוחלט – ⁣

הוא לב שביקרו בו. שטיילו בו.⁣

וכאבי הלב שלנו, הם סימן לכך שמישהו דרך על אדמת לבנו והשאיר טביעות רגל, התגלגל בבוץ, והפך את הסדר הקפוא ששורר בלב בודד, בלב חדש מהניילונים.⁣

והלוואי שעד סוף ימיי אנשים ייכנסו ויצאו מסלון לבי - ⁣

ישוטטו בין החדרים, יחלצו נעליים, יפזרו לגו,⁣

ישאירו כלים ויעשו בלגן.⁣

פוסטים נבחרים