להתרגל / נעם חורב

הכי אני פוחד להתרגל,

להסתגל

שהזמן יעבור

והעצב יתנרמל

שלאט-לאט

אשלים עם המציאות

ואחשוב בטעות

שככה אמורים לחיות

וככה אמורים למות

שאהפוך לאדם פסימי

שהסבל ייראה לי לגיטימי

שאלמד לחיות על אדים

שאתרגל לדמעה של ילדים

שאפסיק להרגיש

שתיוותר ממני רק קליפה של איש

שאישאר אדיש

מול שמות ההרוגים

שאנמיך ציפיות אל מול המנהיגים

שאחרי משא ומתן

עם השטן

הם יגידו:

״עשינו כל מה שניתן״

ואז אאבד עניין

ואחיה בשקט

עם זה שהם לא כאן

אין לי שמץ של מושג

לאן כל זה יתגלגל

אבל הכי אני פוחד בסוף

להתרגל.