מבורך / נעם חורב
- נעם חורב
- 13 בנוב׳ 2020
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 9 באוק׳ 2021
זה לא מובן לי מאליו
כל מה שקורה עכשיו
הזמן עובר ומדייק את הפרטים הכי קטנים
והשירים הם הנחמה
והילדים הם הנשמה
ואת האדמה כשהנופים שוב משתנים
זה לא מובן לי מאליו
אני סוחב עוד על הגב
חתיכה מאיזה סתיו ותרמיל של רגעים
אני קם לפני כולם
בחלון קרעים של ים
תגידי, מי אני מולם, רק אבק געגועים
הכי קשה זה לעצור
להביט ואז לזכור
להגיד תודה שיש לאן לחזור
כשהיום הבא נפקח
מתמסר לאור הרך
אני יודע שאני מבורך
אני מבורך
זה לא מובן לי מאליו
הנקודות עכשיו הן קו
השאלות התבהרו לי לאמת אחת ברורה
כי היו ימים קדומים
כשספגתי גם גשמים
ואפס רחמים לעצמי מול המראה
זה לא מובן לי מאליו
כל מה שקורה עכשיו
היד המצילה שלך עמוק בתוך ידי
ושוב אותה צביטה
שבת בבוקר במיטה
וכל מה שביקשתי מונח פה לידי.
פוסטים אחרונים
הצג הכולרק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...
איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...
בכיס המעיל מהחורף שעבר לא מצאתי שום שטר או קבלה, גם לא מסיכת קורונה כחולה רק סיכה צהובה כמו עדות עצובה שהקפיאה לי את הדם - כל כך הרבה...
Comentarios