מבורך / נעם חורב
זה לא מובן לי מאליו
כל מה שקורה עכשיו
הזמן עובר ומדייק את הפרטים הכי קטנים
והשירים הם הנחמה
והילדים הם הנשמה
ואת האדמה כשהנופים שוב משתנים
זה לא מובן לי מאליו
אני סוחב עוד על הגב
חתיכה מאיזה סתיו ותרמיל של רגעים
אני קם לפני כולם
בחלון קרעים של ים
תגידי, מי אני מולם, רק אבק געגועים
הכי קשה זה לעצור
להביט ואז לזכור
להגיד תודה שיש לאן לחזור
כשהיום הבא נפקח
מתמסר לאור הרך
אני יודע שאני מבורך
אני מבורך
זה לא מובן לי מאליו
הנקודות עכשיו הן קו
השאלות התבהרו לי לאמת אחת ברורה
כי היו ימים קדומים
כשספגתי גם גשמים
ואפס רחמים לעצמי מול המראה
זה לא מובן לי מאליו
כל מה שקורה עכשיו
היד המצילה שלך עמוק בתוך ידי
ושוב אותה צביטה
שבת בבוקר במיטה
וכל מה שביקשתי מונח פה לידי.