מה שלמדתי מהשנה האחרונה / נעם חורב
אם חשבתי עד היום
שיהלום
הוא החומר הכי חזק בעולם
זה אולי כי לא הכרתי
את נפש האדם
אותה הנפש
שבכוחה העיקש
לשלוח ילד בן 18
ישר אל תוך האש
לאבד חצי צוות
ולא להתייאש
להישאר בממ"ד שעות ארוכות
כשברקע פיצוצים
ובכי תינוקות
להילחם בלב חלש
ובידיים חזקות
להיעקר מהבית
מכל מה שמוכר
להעביר את המשפחה
למקום אחר וזר
חמישה באותו חדר...
עושים מה שאפשר
לאבד רגל
מהדף הפיצוץ
ואז להשתקם
ללמוד שוב איך לרוץ
לחזור להילחם
כי ״פציעה זה לא תירוץ״
להחזיק עסק בזמן מלחמה
איכשהו לשרוד
לתת את הנשמה
למצוא רזרבות של אוויר לנשימה
בתוך ים המוות
להיצמד לחיים
ללדת כשבעלך עדיין שם, במילואים
לחזור לאיזה אפטר
להתעורר מסיוט
בלי אף אחד שמבין אותך
זה גזר דין של בדידות
להחזיק בית וילדים
לנווט את הספינה
כשתכל'ס את לבד
כבר עוד מעט שנה
לחגוג להם יום הולדת
לבשל להם אוכל חם
להיות חזקה
בשבילו
בשבילם
להגיע לגבול
לפרוץ את הגדר
כשהילד שלך מוחזק בצד האחר
לא לוותר עליו
לא לוותר
לזעוק בהפגנה
להפוך את המדינה
עד טיפת האמונה האחרונה
עברה שנה
ואם חשבתי עד היום
שיהלום
הוא החומר הכי חזק בעולם
זה אולי כי לא הכרתי
את נפש האדם.
Comments