מלאך לזמן קצר / נעם חורב

כשנולדת, נולד בי גם רגש חדש

עמוק ומתוק יותר מכל דבש

מעכתי לך קישוא ובטטה וגזר

מחאתי כפיים כשנסעת בלי גלגלי עזר

הקראתי לך "תירס חם" לפני שינה

נמסתי כשאמרת את המילה הראשונה

הורדתי אותך בגן ובכיתי בדרך לרכב

צעקתי לך ״תעלה הביתה!״ מהמרפסת בערב

נכנסתי בלילה לבדוק שאתה ישן

ועמדתי שעה, פשוט להתבונן

שאלתי מאה פעם אם שתית ואכלת

חיבקתי אותך בפעם הראשונה שנכשלת

צחקתי שיש לי את הגן החרדתי

כשהתקשרתי מאה פעם בטיול השנתי

מחיתי דמעה כשעלית לתורה

חייכתי כשהבאת הביתה חברה

שמחתי איתך כשקיבלת רישיון

ועד שחזרת מבילוי לא הצלחתי לישון

החסרתי פעימה כשברגע אגבי

הודעת לי: ״אני הולך לקרבי״

נופפתי לשלום ולא הצלחתי להתאפק

כשהאוטובוס בבקו"ם התחיל להתרחק

פתחתי את הדלת בבוקר הנורא

כשעמד מולי בשקט איש עם בשורה

קיבלתי אותך לתשע-עשרה שנה במתנה

אני זוכרת כל חיוך, כל תאריך, כל תחנה

והבנתי ילד, כשהשעון שלך עצר -

יש מלאכים שאלוהים שלח לזמן קצר.