מלחמה של אחרים / נעם חורב
- horevnoam1
- 8 במרץ 2022
- זמן קריאה 1 דקות
״רוסיה פלשה לאוקראינה!״
המגישה בחדשות הכריזה לאט
ואני הזזתי מבט
מהחביתה לסלט
ומלמלתי: ״אוי, זה נורא!״
כי היה לי אכפת
״אז יפנו תושבים מבתיהם?״
המגישה פתחה בשיח
ואני פיניתי כלים מהמדיח
״זה תלוי מה יהיה לו להרוויח״
נתן הפרשן הסבר
ואני גמגמתי: ״אוי, זה נורא!״
והחזרתי את הקוטג' למקרר
״לאנשים נשרף הבית!״
המגישה הישירה מבט למצלמה
בדיוק לשנייה
ואז סידרה את האוזנייה
כשאני סגרתי את המגירה
ותוך כדי סיננתי:
״אוי, זה נורא!״
״ילדה בת עשר נהרגה!״
המגישה החניקה בכי
ודמעה אחת קרה
התגלגלה לה על הלחי
ואני אימצתי קול מלא דאגה:
״ילדה נהרגה…
איך זה קרה?
אוי ואבוי, זה נורא!״
פתאום ווטסאפ מהעוזרת:
"מצתערת.
ילד שלי באוקראינה.
אני לא להגיע מחר.
(סמיילי עצוב)״
אז צעקתי לך:
"ממי, זה חשוב!
נתקענו בלי מנקה...
והבית מכה!
יש לך מישהי להקפיץ
בהתראה כזאת קצרה?
אוי, זה נורא.
עכשיו באמת, זה נורא."
פוסטים אחרונים
הצג הכולכל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שהולך תמיד איתו - לאורך חייו לאורך מותו כל יהודי נולד עם רכבת שקופה ממנה ירד ועליה חייו ועליה צחוק...
רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...
איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...
Commenti