מסדירה נשימה / נעם חורב

תראה, נשמה

רוב הזמן אני מרגישה אשמה

ותאמין לי, לא חסר על מה -

על זה שגנבתי עוד שתי דקות בפוך

או שהזמנתי קרואסון שקדים עם ההפוך

ששלחתי בשישי את הילד לגן

עם חולצה באדום במקום בלבן

על ערימת הכלים שיש בכיור

על שהזמנתי תחפושת במקום לתפור

על זה שהתפנקתי בשמלה יקרה

או ששרפתי את השבת על שנ"צ וסדרה

על זה שקניתי עוגה במקום להכין

ושהילד כבר שעה מול המסכים

על שהספקתי פילאטיס פעמיים השבוע

על שהיה לי יום אחד טיפה רגוע

אבל עכשיו אני מסדירה נשימה

ועושה סוף למחלת האשמה

טורקת את הדלת על השד הביקורתי

שנים הייתי לכולם,

ושכחתי קצת אותי

אז זה בסדר להשקיע בעצמי

טיפה יותר

או לשלוח מדי פעם את הילד לחבר

להעביר כמה שעות בלקרוא איזה ספר

לרצות להיות לבד - זה בסדר, זה בסדר

וזה בסדר לפנק את עצמי כבר עכשיו

עם מסיכה מגויאבה או קרם מזהב

ולצאת עם חברה לדרינק והופעה

זה בסדר לחייך לעצמי מול המראה

אתה מבין נשמה,

רוב הזמן אני מרגישה אשמה

ובאמת באמת

שאין לי על מה.