משכנתה ופרפרים / נעם חורב

אחרי הצבא טיילתי קצת בארצות הברית, ובאיזשהו שלב רציתי לשכור רכב.

הגעתי למגרש מכוניות גדול. הבעלים של המגרש, אמריקאי נחמד במכנסיים שמגיעים עד הפטמות, ניסה לברר מה אני צריך. עכשיו בואו, הידע שלי במכוניות היה (ועודנו) יותר מביך מהמכנסיים שלו.

בסוף הוא התביית על שתי אופציות: טויוטה משפחתית או אאודי מגניבה.

״טויוטה היא הבחירה הנבונה. היא מאוד בטוחה, מעניקה חוויית נהיגה שלווה, לא עושה צרות,״ הוא הסביר והרים את המכנסיים עוד קצת למעלה. ״האאודי, כמו שאתה רואה... גג נפתח וכל מה שבא איתו. נועזת, פרועה, משוגעת. זאתי, תעשה לך פרפרים בבטן...״

הסתכלתי על הטויוטה. ואז על האאודי. ואז עליו. ולא ידעתי מה להחליט. הוא קלט את חוסר האונים שלי ואמר: ״אני אשאל אותך ככה... אתה מחפש אישה להתחתן איתה או סטוץ ללילה?״ ונראה לגמרי מבסוט מהאנלוגיה המתוחכמת. איכשהו, חולצת הבּאקסטריט-בויז שלי לא הסגירה את זה שאנלוגיות של בחורות לא מדברות אליי.

מאז, נתקעה לי בראש התפיסה הזאת, שאני צריך לבחור - אהבה יציבה או אהבה פרועה. משכנתה או פרפרים. שלווה או זיקוקים. אי-אפשר לקבל הכול.

אבל אז אתה הגעת. הגעת וגרמת לי להבין שאפשר גם וגם. שלא חייבים לבחור.

מי היה מאמין שאני עד כדי כך בר-מזל, שאזכה בבן-זוג שהוא התגלמות הסאחיות מצד אחד, והתגלמות הטירוף מצד שני.

מי היה מאמין שהבנאדם שארצה להתקרחן איתו שתים-עשרה שעות רצוף במסיבה, הוא אותו בנאדם שמנהל טבלת אקסל: ״משק בית – הכנסות והוצאות״.

שהבנאדם שיגיד לי: ״מאמי, תארוז, עוד שעתיים אנחנו על טיסה למדריד,״ הוא אותו בנאדם שיבלה את כל השבת בסידור המחסן לפי קטגוריות.

שהבנאדם שיפרוץ לבריכה של המלון באמצע הלילה (הלך עלינו אם יש מצלמות), הוא אותו בנאדם שמתחרמן ממילים כמו ״הלוואת בלון״ או ״קרן פנסיה מדורגת״.

שהבנאדם הזה, שהוא הקרקע היציבה לרגליי, הוא בסוף גם השמיים הגדולים מעליי.

גם המים וגם האש. גם ההיגיון וגם הרגש. גם הביטוח וגם הבאנג׳י. גם הטויוטה וגם האאודי שלי.

(מתוך "שמש בצנצנת")