top of page
חיפוש

סיפור שאף פעם לא סיפרתי / נעם חורב

  • תמונת הסופר/ת: horevnoam1
    horevnoam1
  • 1 בדצמ׳ 2021
  • זמן קריאה 2 דקות

לפני 4 שנים התקשר אליי אחד הזמרים הגדולים במדינה. ״שומע? יש לי לחן מטורף, אני רוצה שתכתוב מילים.״ הוא הדליק אותי. ״יאללה, שלח!״ דקה אחר כך חיכה לי במייל לחן יחף שחיכה לטקסט. אלוהים יודע למה הזמר הזה בחר דווקא בי למלאכת הכתיבה, כי היה ברור שהלחן הזה דורש טקסט קליל. ואני, איך לומר בקלילות... לא ממש כותב טקסטים קלילים.

בחוץ התחוללה מהפיכה של שמחה. הפופ השתלט על הרדיו ועל הפלייליסט. הטקסטים הכבדים או הסיפוריים פינו את מקומם לטקסטים כיפיים עם קריצה. טקסטים מבריקים לז׳אנר, אבל רחוקים מהשפה או מהסגנון שלי. ״אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם!״ שיננתי לעצמי, הפשלתי שרוולים וניגשתי למשימה. כתבתי טקסט עם מלא שפיצים ופאנצ׳ים ומילים מוזרות וזכירות. שלחתי לזמר והוא חזר אליי: ״טיל. טיל בליסטי. פצצה אווירודינאמית.״ הוא המשיך לשלוף מטאפורות ממחסני הנשק שלו. ״זה הולך לשרוף את המדינה, כן?״ הוא התלהב.

עבר חודש. אני חוזר מההורים בלילה. הכביש ריק. פתאום הודעה מהזמר: ״הקלטתי. תקשיב. לאוזניך בלבד.״ אני לוחץ פליי. השיר מתחיל להתנגן. הטקסט יושב פיקס. ההפקה מטורפת. להיט פסיכי. הרמקולים באוטו רועדים. ורק הבטן שלי לא רגועה. אני מקשיב בלופים כל הנסיעה, ועם כל האזנה, בא לי עוד יותר למות.

זה לא אני. זה לא הטקסט שלי. לא השפה שלי. לא הצבע שלי. זה לא הסיפור שבאתי לספר. זה סתם. פלסטיק. ניסיון פתטי לכתוב כמו מה שהולך היום. אלוהים, מה אני עושה עכשיו?

אחרי שבוע של כאבי בטן והתייעצויות עם חיימקה, אני מחליט להתקשר לזמר. נשבע לכם, בעליה לתורה שלי לא רעדתי ככה. אני מתנצל ומסביר לו. הוא מנסה לשכנע אותי (״נראה מזה תמלוגים ברמה של אדל!״) בסוף הוא משחרר - ״הכל טוב. בהצלחה.״

התקשרתי לחיימקה, סיפרתי לו הכל והוספתי: ״חשבתי על משהו.״ ״נו?״ חיימקה הסתקרן. ״במקום לנסות להיות משהו שאני לא, אני יכול פשוט לעשות את מה שאני רוצה באמת. להוציא ספר עם שירים וקטעים שכתבתי. הכי אולד-סקול. הפוך על הפוך. רחוק לגמרי מכל מה שקורה היום.״ חיימקה שתק, אבל יכולתי לשמוע אותו מחייך מהצד השני של הקו.

כל כך קל לבגוד בעצמך בעולם הזה. לדהור עם העדר כדי להרגיש שייך. כדי להיות חלק ממשהו. תאמינו לי, נפלתי בפח הזה אינספור פעמים. כל כך קשה לשמור על האמת שלך. להיות נאמן לעצמך. להשתיק את הרעשים מסביב, ולהקשיב לניואנסים הכי דקים של הקול הפנימי שלך.

אני חוגג מחר יומולדת, וזה מה שאני מאחל לעצמי: להיות צמוד לאמת שלי תמיד. לא להסתנוור או להתכופף. לפעמים זה יגבה ממני מחיר יקר. ולפעמים, כמו במקרה הזה, זה יוביל אותי למקומות נפלאים.

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
כל יהודי / נעם חורב

כל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שהולך תמיד איתו - לאורך חייו לאורך מותו כל יהודי נולד עם רכבת שקופה ממנה ירד ועליה חייו ועליה צחוק...

 
 
 
תפילת פסח / נעם חורב

רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...

 
 
 
איך אפשר / נעם חורב

איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...

 
 
 

Comments


פוסטים נבחרים
  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle
  • Instagram - White Circle
bottom of page