top of page

עד הפעם הבאה / נעם חורב

בהתחלה זאת תהיה

ההיא מהחדשות

שתספר בעיניים חוששות

איך הוא תמיד היה מבטיח

שזאת פעם אחרונה

ואיך היא גרה במקלט

עם הקטנה

כמעט שנה


אחר כך זאת תהיה

גיסתו של מישהו

שהיה איתך בצבא

היא באמת נראתה לך

טיפה עצובה

כשפגשת אותה

והיא עשתה קצת הצגות

וסיפרה איך נפלה

שוב במדרגות


ואז זאת תהיה

אחות של מישהו

שאתה מכיר

שבעלה דפק לה

את הראש בקיר

ותגיד לעצמך:

״איך היא לא נלחמת?

שתעזוב אותו עכשיו,

המטומטמת!״


ואז יגיע גם תורה של השכנה

מהקומה העליונה

שבעלה דווקא נראה

הכי לא בן זונה

והיא תרים בלי לדבר

רהיטים מהרצפה

ותנקה מהר-מהר

את הדם מהספה


אתה תמיד תשמע על זה

ממישהו ששמע

תהנהן ותסנן:

״אולי גם היא קצת אשמה״

ותעצום את עיניך

ותשלב את ידיך

ותצא לקניות

ותמשיך בחייך

ותעבור צד במדרכה

ותתעלם במבוכה -

עד שזה יגיע

גם לבת שלך.


(מתוך 'שמש בצנצנת')

Comments


פוסטים נבחרים
bottom of page