על חולצות ואנשים / נעם חורב
- horevnoam1
- 12 במאי 2022
- זמן קריאה 1 דקות
יש לי חולצה מגיל 16 בערך
היא מונחת שנים אצלי בארון
חולצה ישנה, שעשתה איתי דרך
כל כתם קטן בה הוא עוד זיכרון
ועברנו ביחד מיליון רגעים
שרפנו כבישים במשך שעות
טעמנו כמעט מהכל בחיים -
בית ספר, צבא, שירים ודמעות
ובזמן האחרון משהו קרה
הצווארון מרגיש לי חנוק
הזמן התגלגל, שנה כבר עברה
והיא לא מתאימה לי בדיוק
כן, משהו בה כבר
לא אותו הדבר
או שאני השתניתי פתאום
כי מה שהיה נכון בעבר
לא תמיד גם נכון להיום
היא מקופלת על מדף פנימי,
אצלי בלב
אני שומר לה חסד נעורים
וחשוב לי שתדע שתמיד אני אוהב
גם אם יש לי בגדים אחרים
רק בלילה, מדי פעם,
כשאף אחד לא רואה
אני נזכר בה לבד על הכבישים
ואלה החיים, וככה זה קורה -
עם חולצות
וגם עם אנשים.
פוסטים אחרונים
הצג הכולכל יהודי נולד עם מספר דמיוני על היד שהולך תמיד איתו - לאורך חייו לאורך מותו כל יהודי נולד עם רכבת שקופה ממנה ירד ועליה חייו ועליה צחוק...
רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...
איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...
Comments