פלוצים / נעם חורב

הרומנטיקה נמצאת בפלוצים. כן, כן, דווקא בפלוצים. מה אינטימי יותר מפלוץ? עד כמה קרוב וחופשי וטבעי אתה צריך להרגיש ליד מישהו כדי להרשות לעצמך להפליץ לידו?

השבוע עשיתי קצת סדר בטלפון ונתקלתי בתמונה שלי ושל בן-זוגי. תמונה מדהימה. אנחנו יושבים באיזו מסעדת-גג מפונפנת בתאילנד. שתי כוסות יין מנצנצות. מפה לבנה. אור נרות. שמיים זרועי כוכבים. אגרטל עם פרח יחיד. רומנטיקה מהסרטים.

ובכל זאת, היו כמה פרטים שהתמונה לא הצליחה לקלוט - היא לא הצליחה לקלוט את הסבֶל שלי מהשפשפת שחטפתי מכל ההליכות. והיא לא הצליחה לקלוט את הביקור שלו בשירותים כל ארבע דקות (המחיר שצריך לשלם על פד-תאי בדוכן רחוב). ובעיקר היא לא הצליחה לקלוט את הריב שלנו, שנייה לפני שהתמונה צולמה על ידי המלצר האדיב. כן, רבנו כל כך, שבשלב מסוים דמיינתי איך אני תולש לו את השערות מהראש, ובורח חזרה לישראל בטיסה הראשונה עם כל הקניות שעשינו.

גדלנו על משוואה פשוטה - רומנטיקה זה נר וניל-פצ'ולי, עלי כותרת של ורד אדום, צימר בצפון, ג'קוזי מבעבע, פסנתר חרישי ותאורה מעומעמת. אבל תפאורה, מעצם היותה תפאורה - יכולה להטעות. אני מוצא את הרומנטיקה בדברים אחרים. בסיסיים הרבה יותר.

בפתק על המקרר שהוא משאיר לך: "חיים שלי, אל תשכח לשלם ארנונה!!!" ועובר עם העט חמש פעמים על המילים "חיים שלי" כדי להדגיש אותן.

ביום הלוהט ההוא, באוגוסט, כשאתה עובר מהשופרסל-לויקטורי-ל-AM:PM-לרמי לוי כי אתה לא מוצא בשומקום את הקורנפלקס הספציפי שהוא כל כך אוהב.

כשהוא העיר אותך באמצע הלילה רק כדי להגיד לך בפעם הראשונה: "אני אוהב אותך," כאילו זה הדבר הכי דחוף בעולם שלא יכול לחכות לבוקר.

בלילות בהם אתה נשאר להסתכל עליו ישן, ואפילו שהוא נוחר כמו נהג משאית, ואפילו שהעיניים שלו חצי פתוחות וזה מלחיץ, ואפילו שנמתחים לו חוטי רוק מזווית הפה הפתוח - הוא נראה לך הדבר הכי יפה וטהור ושלֵו בעולם.

ברגע הזה שעובר מולכם בשדירה ילד קטן והוא זורק לך: "יווו... איזה ילד יפה! כזה אני רוצה שיהיה לנו!"

בערב ההוא שהכנת חריימה בפעם הראשונה, ויצאה לך עיסת עגבניות דוחה עם טעם של קטשופ זול, אבל הוא... הוא אוכל הכול, מלקק את הצלחת, אומר: "יצא לך בדיוק כמו של אמא שלי!" ומבקש עוד, כי אם אתה הכנת לו את זה, זה חייב להיות טעים.

בפעם ההיא שהחלקת בבית על התחת, ופתאום התחלתם לצחוק שניכם, ותפסתם את הבטן, ונשכבתם על הרצפה והתגלגלתם כמו משוגעים, ופשוט לא יכולתם לנשום במשך שבע דקות שלמות.

ברגעים הדקים האלה. האינטימיים. הלא מתוכננים. הלא מתוזמנים. הלא מקושטים. ברגעים הקטנים האלה של החיים, כשאתה מגלה עד כמה אתה באמת אוהב את הבנאדם הזה. בלי יין. בלי ג'קוזי. בלי ורדים. פשוט ככה.

הרומנטיקה נמצאת בפלוצים. פשוט לא שמנו לב, כי הריח של הוניל-פצ'ולי בילבל אותנו.

פוסטים נבחרים