שוב / נעם חורב

שוב הדם על הידיים, הפחד בעיניים

יותר מדי תפילות ופחות מדי שמיים

שוב יד אחת קטנה שמחטטת בפח

שוב הלב המפונצ'ר והאגו המנופח

ורוח הקיפוח, והכתובת על הלוח

כמו אוגר על הגלגל - אני רק רוצה לנוח

שוב שחיתות ועוד שחיתות, וכמה זה פשוט

לברוח לריאלטי במקום למציאות

שוב מלח הדמעות, שאגת האמהות

וכל אידיוט פה שמחליט לי איך בדיוק צריך לחיות

אותו התור לגן העדן, אם אין לך פרוטקציה

לא בטוח תיכנס - אלוהים עושה סלקציה

כבר היינו במקום שבו שורפים ספרים

שוב פחות מדי משיח ויותר מדי חמורים

בסלון של המדינה, הילדות כבר התיישנה

כמעט מיליון שנה עד האושר - מישהי תיזמנה

שוב האבסורד והאבוד והירוד, ושוב המרפי -

מלרצות להיות ביחד אל הפורנו והסלפי

איפה כל השואלים שמחפשים עוד ת'תשובה

בשיחות על נדל"ן במקום על אהבה

שוב מלחמות אחים ריקות שאין להן סיבה

חיילים שעולים על אוטובוס ויורדים בעולם הבא

שוב ניסיתי להמשיך ולא להיות כזה חלש

אבל הדמעות זולגות לבד ב”יתגדל ויתקדש״.

(מתוך ׳שמש בצנצנת׳)