תפילת הגיבורים

ובימים הכי קשים שלי, כשכלום לא הסתדר ⁣

נכנסתי לנשק אותך, למשוך את השמיכה⁣

הצעצועים על השטיח, ואתה עוד חצי ער ⁣

הבטחתי לעצמי אף פעם לא לבכות מולך⁣

ביקשת שאקריא לך סיפור לפני שינה⁣

שאסגור את החלון כי פחדת משדים⁣

והשארתי את הדמעות שלי עומדות על ממתינה⁣

כי מותר להישבר, רק לא מול הילדים⁣

ועם עיניים של ילד, וחוכמה של איש זקן -⁣

קלטת מיד שאבא לא בסדר⁣

אז נצמדת אליי כי רצית לתקן⁣

ולא הסכמת לי לקום או לצאת מתוך החדר⁣

ולרגע קטן, החלפנו תפקידים -⁣

אתה היית אבא, ואני הייתי בן⁣

לחשת לי באוזן: ״אנחנו חזקים!״⁣

ובידיך הקטנות ניסית לגונן⁣

ונתת לי כוחות שלא ידעתי שיש⁣

ודיקלמת בשפתיך את תפילת הגיבורים⁣

אני לא יכול לשכוח איך ילד בן שש⁣

הצליח, כמו בפאזל, להרכיב בי את השברים⁣

וחייכתי עם הלב, והצלחתי להשליך⁣

את העצב הגדול שאף אחד לא הבחין בו⁣

לפעמים, כל מה שמבוגר פשוט צריך -⁣

זה ילד אחד קטן שיאמין בו.

פוסטים נבחרים