דרך העיניים שלי / נעם חורב
אהבתי אותך. אבל יותר מזה – אהבתי אותי דרך העיניים שלך. אתה מבין, כשהיית מסתכל עליי – הפסקתי להיות איזה ילד מבולבל שמחפש מקום בעולם. דרך המבט שלך הייתי גיבור-על עם כוחות של סופרמן, באטמן ושמעון פרס ביחד. התחלתי לאהוב את כל מה שתמיד שנאתי בעצמי. אפילו החסרונות המאוד ברורים שלי התעגלו, והפכו להיות חלק בלתי נפרד מהשלם הזה, שכל כך אהבת. בעיניים שלך אני הייתי יפה ברגעים הכי מכוערים שלי. הייתי חזק ברגעים הכי חלשים שלי. צודק ברגעים הכי טועים שלי. כשהיית מסתכל עליי בלילה, הפכתי להיות האיש שתמיד רציתי להיות. אהבתי כל כך את ההשתקפות שלי באישוניך. ואז הכל נגמר. ככה, פתאום. הזמן עבר, וכל מיני תובנות מפוכחות החלו נופלות אצלי, כמו במכונת שתייה שמפילה בבת אחת מטבעות של עודף. אני הבנתי, יקר שלי, שעם כל התענוג בלאהוב את עצמי דרכך, אני חייב קודם לאהוב את עצמי דרכי. אני חייב לגלות, לאט לאט, דרך מבטי את הבנאדם הזה - השלם והחכם והיפה, שגיליתי רק דרך מבטך. אהבתי אותך. אבל יותר מזה – אהבתי אותי דרך העיניים שלך. אז עכשיו אני לומד איך לאהוב אותי, והפעם, דרך העיניים שלי.