ילד של חופש

December 23, 2015

 

תמיד היית ילד של חופש.

אני חושב שבגלל זה התאהבתי בך.

הזמן, כהרגלו, עשה בך כרצונו – הקמטים העמיקו, שערות לבנות צצו, אפילו כרס קטנה גידלת - אבל העיניים, העיניים שלך תמיד נשארו עיניים של ילד. כאלה שמשוועות למרחבים, לחופים, להרפתקאות.

 

 

אז כשאמרת לי "בוא נרקוד", רקדנו.

חיברת רמקול קטן עם בסים דפוקים והשמעת לי שירים שמחים. "אנחנו לא צריכים כדורים כדי להיות מאושרים" אמרת לי, ועלית על השולחן. נכנעתי לך ועליתי גם. קפצנו כמו שהנחמנים קופצים ברחובות עד שנפלתי לרצפה, ואתה, אתה נפלת אחריי במקום להרים אותי בחזרה.

 

 

וכשאמרת לי "בוא נעבור", עברנו.

אז חיפשנו את הכי קרוב לבית במושב בתוך העיר המעולפת מצפיפות. חיפשנו מרפסות פתוחות ואדמה רטובה ושבילים לא סלולים. רצינו לרוץ יחפים, ולשמוע את הגשם, ולא לנעול את הדלת לפני שהולכים לישון. אני זוכר שהערת אותי בהתלהבות באמצע הלילה כדי לראות ירח ענק וצהוב. הייתי כל כך עייף וניסיתי להגיד לך שהירח יהיה גם מחר, אבל פשוט לא הצלחתי להגיד לך לא. אז יצאנו החוצה עם נעלי בית של קיפי, מכורבלים בשמיכות פליז, אוחזים בספלים כבדים עם תה. אמרתי לך: "אתה איש משוגע". אתה הסתכלת על הירח, הארת אותו במבטך, וענית: "איש משוגע זה מי שלא ייצא לראות כזה ירח".

 

 

וכשאמרת לי "בוא ניסע לירושלים", נסענו.

בעליות התלולות דיברת איתי על איך אתה מדמיין שהילדים שלנו ייראו, וכשהגענו - מצאנו איזה ספסל קטן, ואתה הוצאת גיטרה, תרמוס קפה וג'וינט. שרנו בשקט ואמרת לי: "אתה מזייף כל כך יפה". אחר כך נסענו לכותל, הכנסתי פתק וכתבתי בו: "בבקשה רק תעשה שימשיך ככה", ואז דיברנו כל הלילה עם איזה חוזר בתשובה שגילה את האור הגנוז.

 

 

וכשאמרת לי "בוא נתפטר", התפטרנו.

גם ככה כשהיית לובש את החליפות המעונבות שלך ויושב מאחורי שולחן – נראית כמו ילד שגנב את הבגדים של אבא שלו. אז עזבנו משרד פינתי ותלוש מסודר. חיפשנו את עצמנו בשם אותו חופש. ואז מצאנו, ואיבדנו שוב. "דברים אוהבים לאבוד ולהימצא שוב על ידי אחרים, רק בני האדם אוהבים למצוא את עצמם", ציטטתי לך את עמיחי באיזה לילה של שאלות.

 

 

אז כשאמרת לי "בוא נברח", ברחנו.

החופש הזה שלך לקח אותנו לטייל בעולם. נגררנו ממדינה למדינה, ממפלצות בטון לכפרים נטושים, מאוקיינוסים אינסופיים למדבריות מותשים. אכלנו כמו שאף פעם לא אכלנו. בזבזנו כמו שאף פעם לא בזבזנו. אהבנו כמו שאף פעם לא אהבנו.

 

 

תמיד היית ילד של חופש.

והיה לי ברור, בכל פעם מחדש, שהחופש הזה שלך - ייקח אותך למקומות נפלאים ומוזרים. אז לא התפלאתי כשהוא לקח אותך אל עבר לילות של ריקודים על השולחן. ולא הרמתי גבה כשהוא לקח אותך לדירות משוגעות ולמרפסות פצועות. ולא התנגדתי כשהוא לקח אותך אל הרפתקאות רוחניות בעיר אשר בדד יושבת. ולא הופתעתי כשהוא לקח אותך לירחים צהובים, לחלומות תלושים, ליבשות רחוקות, אבל אף פעם לא האמנתי, אהובי לשעבר, אפילו לא לרגע - שאותו החופש שבגללו כל כך התאהבתי בך, ייקח אותך בסוף גם ממני.

Please reload

פוסטים נבחרים

25/09/2016

Please reload

  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle
  • Instagram - White Circle