מגדלים של חלומות / נעם חורב
"אני באה איתך לאיקאה!!!" צרחת לי בהתרגשות בטלפון.
לא הבנתי מה את כל כך מתרגשת אבל זרמתי איתך.
"הוא נשאר עם הילדים, אני אקח את האוטו וניפגש שם בשש."
אז נכנסנו לאיקאה, לקחנו כרטיסיה ועיפרון קטן, הסתובבו באופן סימבולי עם הזרם במעגלים, ואת... את התרוצצת כמו ילדה – נגעת בכל שידה, ליטפת כל שטיח, העמסת מגבות מטבח וקופסאות אחסון, ומידי פעם הצצת בטלפון ונשמת לרווחה כשראית שהוא לא מציק לך עם שאלות מיותרות.
האצתי בך להזדרז, אבל את לקחת את הזמן. עוד סיבוב. ועוד אחד. ועוד אחד. כמה גופי תאורה בנאדם יכול לקנות??
"תן לי ליהנות" הפצרת בי.
סופסוף הגענו לקופה, שילמנו ואז זרקת: "אולי נלך לשתות קפה פה בקפיטריה?"
הרגשתי שאת פשוט לא רוצה לסיים את הערב.
ישבנו על קפה דלוח בקפיטריה של "איקאה" ואז התחלת לדבר.
פתאום הבנתי שהסיבוב המטופש הזה לאיקאה – הוא החופש שלך.
שכבר שנים לא הסתובבת ככה, חסרת דאגה ובלי שעון מתקתק, רחוק מעולם של טיטולים ומטרנה וימי-הורים בגן.
הג'ונגל של החיים שאב אותך בכל הכוח, ואת – את הרי חייבת להיות אמא מושלמת, ורעיה מושלמת, ואשת קריירה מושלמת. לא יכולה לתת לאף כדור ליפול, בג'גלינג המטורף הזה שאת מנהלת כבר כמה שנים.
ואני ידעתי שאת תגיעי הביתה מ"איקאה", תוציאי את השקיות מהבגאז', תעלי במעלית, ותחזרי לבית מבולגן עם ריח של חביתות וסלט.
תיכנסי לחדר של שני המלאכים שלך, תעמדי בצד ותקשיבי למנגינה הכי יפה בעולם – המנגינה של הנשימות שלהם, ואז תפלסי את הדרך בין צריחים וארמונות ומגדלים גבוהים מלגו – מגדלים של חלומות, תתני לכל אחד מהם נשיקה גדולה ותצאי.
הבית כבר נרדם אבל היום שלך רק מתחיל – אז בתנועות של לביאה את תנערי מעלייך את תלאות היום ותגשי למקרר עליו תלויה רשימת מטלות. רשימת מטלות ואף לא וי אחד.
את תשטפי, ותקפלי, ותשאבי, ותארגני, ותבשלי, ותחליפי מנורה, ובין כל אלה תחשבי לעצמך שאין לך חרטות, וזה לא ממש משנה לך מה היה יכול להיות אם... אבל בחדר קטן ומאובק בלבך – תרצי, רק לרגע אחד קטן, לברוח מהטירוף, להתמכר לאיזה ריגוש, לראות את העולם אחרי שנים של מלון הכל כלול וטיולים מאורגנים.
כשהכל כבר יהיה מסודר – תיכנסי לחדר השינה שלך, שם שוכב האיש שבחרת, אלוהים יודע כמה קשה לבחור בו כל בוקר מחדש. את תסתכלי עליו, ואפילו שהוא התחיל להקריח ולגדל כרס, הוא נראה לך יפה, כמעט כמו אז. את תחשבי איזה מזל שיש לך אותו, וששניכם אולי מותשים מהמירוץ הזה של החיים, אבל לפחות מותשים ביחד.
תיכנסי למיטה, הוא ייצמד אלייך וימלמל: "איך היה באיקאה? מצאת את הוילון שרצית?" ואת תהנהני ותעשי בדיקה סופית בראש – הכביסה מקופלת, הסנדוויצ'ים מוכנים בתיקים, יש מי שייקח את מאיה לחוג מחר אחרי בית ספר... העיניים שלך ייעצמו, ושניה לפני שתירדמי, את תבחיני באיזה פתק שמונח לך ליד המיטה עם ציור של לב וכתב עקום של ילדים שמועך את הנשמה:
"אמא, מתי את כבר חוזרת??"
ותדעי שהכל שווה את זה.