פסטיבל מספרי הסיפורים

October 19, 2016

 

לפני כמה חודשים פגשתי חבר באמצע הרחוב.

לא חבר יומיומי. חבר כזה שמדברים איתו פעם בכמה זמן, ועדיין אוהבים בלב.

קפצתי עליו בחיבוק והרצתי את הדאחקה הקבועה שלנו. הוא, מצדו, הסתכל עליי, הפטיר ״אהלן אהלן״ מנומס, ומיהר להמשיך. בקיצור, מאז הביצות בתקופת ההתיישבות - לא נראה כזה ייבוש.

 

ואני, אני כמובן אכלתי סרטים. לא הצלחתי להירדם כל הלילה. קשה לי עם זה שכועסים עליי, על אחת כמה וכמה, אנשים שאני אוהב. לא הבנתי מה קרה. מה כבר עשיתי? התחלתי לחזור אחורה בראש, לאינטראקציות האחרונות שלנו. אולי לא עניתי לו להודעות? אולי לא הזמנתי אותו לאיזה אירוע? התחלתי לחבר את הנקודות, לחשוב על כל הפעמים האחרונות שנפגשנו, ותיכננתי בדיוק מה אענה לו כשיטיח בפניי את כעסיו.

 

 

העניין הזה הסתובב אצלי בראש שבוע בערך ולא נתן לי מנוחה.

בסוף התקשרתי אליו. הוא ענה לי בהפגנת חיבה מוגזמת.

אחרי בירור קצר - התברר שתפסתי אותו בחרא יום. נתקע לו האוטו, הוא איחר לפגישה, חברה שלו עיצבנה אותו, והודיעו לו בעבודה שהוא לא מקבל את ההעלאה שהוא בנה עליה.

בקיצור, ייסרתי את עצמי במשך שבוע על כלום.

הבנאדם פשוט היה ביום רע.

 

 

הסיפור הזה גרם לי לחשוב.

כל כך הרבה פעמים אנחנו נוטים לפרש התנהגות או מילים של אנשים אחרים באופן שגוי.

תפיסת המציאות שלנו כל כך רחוקה מהמציאות עצמה.

 

בן הזוג שלך אומר לך שהיה לו יום ארוך ולא בא לו סקס עכשיו. מה את אומרת לעצמך? הוא כבר לא נמשך אליי. אני כבר לא עושה לו את זה. הוא חם על השכנה הכוסית מלמטה (אבל האמת היא שפשוט היה לו יום מתיש, ובאמת אין לו כוח).

 

לא קיבלו אותך לעבודה כי חיפשו מישהו עם ניסיון. אבל מה שרץ לך בראש זה שהיה חרא ראיון, פישלת לגמרי, יש מיליון יותר טובים ממך בחוץ, ובטח תחתום בלשכה לשארית חייך (אבל הם אשכרה חיפשו מישהו עם ניסיון!!).

 

הבחור החדש שהתחלת לצאת איתו עונה לך בהודעות קצרות ולאקוניות. אז מבחינתך - הוא כבר לא בעניין, ירד לו ממך, הוא מחפש דרך לזרוק אותך, ובטח מחר תקבלי את שיחת ה״זו לא את, זה אני״ (בתכלס הוא עף עלייך, הוא פשוט הסתמס איתך תוך כדי ארוחה משפחתית, כשמצד אחד אמא שלו משגעת אותו, ומצד שני האחיין שלו מנגב עליו את הנזלת).

 

 

יש לנו טבע כזה לתת פרשנות מעוותת למציאות, להסיק מסקנות חפוזות, להשליך עולם ומלואו על סיטואציה פשוטה, ולערוך פסטיבל מספרי סיפורים אצלנו בראש.

זה כל כך חבל, כי לרוב - המציאות לא כזאת מסובכת. אנחנו מעמיסים על הגב הקטן שלנו משא כבד שלא שייך לנו. מדליקים את עצמנו במעשיות. מנתחים מכל כיוון אפשרי כל סמס, כל מילה, כל שתיקה - והופכים אותה לאמת יחידה.

 

לאט לאט (ובקושי רב) אני לומד איך להוריד מהכתפיים שלי פרשנויות שונות ומשונות שמכתימות לי את המחשבות, אני מתעקש לא לאסוף אליי עניינים לא פתורים של אחרים, לא לחפש משמעויות בדיוניות בכל מילה שמישהו זורק לי, ובכלל, להשאיר את פסטיבל מספרי סיפורים לשעות הקטנות של הלילה בערוץ 1.

Please reload

פוסטים נבחרים
Please reload

  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle
  • Instagram - White Circle