שטותניק

November 14, 2017

 

בפעם האחרונה שראיתי אותך, היינו בחתונה של חברת-ילדות משותפת.

נפגשנו שם, כל החבר'ה של התיכון, אחרי שלא התראינו כמה שנים.

האניות שלנו הפליגו לכיוונים שונים.

אחד התחתן.

אחד התגרש.

אחד נהיה מיליונר.

אחד נשאר אותו הדבר.

 

 

השקפתי עליך מהצד, נשען על הבר עם כוס וויסקי ביד.

העיניים שלך נדדו בחוסר שקט מהשולחנות,

לבופה העמוס,

לשמלה הלבנה של הכלה,

ובזמן שברחבה כולם צרחו "מהפכה של שמחה", ראיתי איך אצלך מתרחשת מהפכה מהכיוון ההפוך.

 

 

נראית לי עצוב.

אף פעם לא ראיתי אותך עצוב.

תמיד היית ליצן הכיתה, השטותניק האולטימטיבי, מוקף בעיניים מעריצות, מפוצץ בקסם נעורים הזייתי שיכלתי רק לקנא בו.

והנה, השנים חלפו, והיה נדמה שהזמן אילץ אותך לקפל את בגדי הליצן ולגלות יבשות חדשות של כאב.

המשכת לעמוד קפוא, מסתכל מהצד, כאילו מפרידה גדר דמיונית בינך לבין שאר האנשים השמחים.

 

 

מתוך המולת הסטיק-לייטים רציתי לגשת אליך. 

לשים לך יד על הכתף. 

לשאול אם הכל בסדר ולמה אתה לא רוקד. 

חלפתי מולך, מהסס, ניגש-לא ניגש, ובסוף הנהנתי בנימוס והמשכתי הלאה לקינוחים.

 

 

בדרך הביתה, העיניים העצובות שלך לא עזבו אותי.

"בפעם הבאה שאראה אותו, לא משנה מתי זה יהיה, אגש לדבר איתו ואברר מה עובר עליו" - הבטחתי לעצמי והרדמתי את המצפון המתלהם שלי.

 

 

את ההודעה על מותך קיבלתי שנה לאחר מכן, בטלפון.

תלית את עצמך עם חגורה.

ברגע אחד חזרו אליי העיניים העצובות שלך, וכוס הוויסקי שלך, והמרפק שלך שנמחץ כנגד הבר, וכובד ידי שלא הונחה על כתפך.

 

 

אני יודע שלא יכולתי להציל אותך, חבר. 

לא מהחיים האלה, 

לא מהכאב הזה, 

לא מעצמך.

אבל אולי, רק אולי, אם הייתי ניגש – היית מבין שאתה לא שקוף, שמישהו מבחין בך, שלמישהו אכפת.

 

 

אדם, בסופו של דבר, הוא כספת נעולה.

אנחנו אף פעם לא באמת יודעים מה קורה בחדרי חדרים, כשהדלתות נסגרות והוא נשאר לבד עם עצמו ועם הכלבים הנובחים שלו.

הלוואי ויכולנו להציל את כולם. 

הלוואי ויכולתי להציל אותך.

 

 

אני רק יכול להבטיח לעצמי, להזכיר לעצמי, להכריח את עצמי – לגשת בפעם הבאה שאראה שני קרעים של עיניים. לנסות להתעניין, לחייך, לשאול, לא להישאר אדיש. 

אלוהים, לא להישאר אדיש.

 

 

זו הצוואה שהשארת לי, 

יחד עם בגדי הליצן המקופלים שלך, שמעלים אבק במגירות לבי, ועדיין סוחבים את מגע עורך, את השמחה המדבקת שלך, את החיוך שלך – חיוך של שטותניק נצחי, שהלך הפעם קצת יותר מדי רחוק עם השטויות שלו.

Please reload

פוסטים נבחרים

25/09/2016

Please reload

  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle
  • Instagram - White Circle