תיכף אשוב / נעם חורב
בחנות האהבה הקטנה, מעבר לפינה בנינו חיים של גדולים - התמקחנו על שתיקות ושכרנו במילים
אני זוכר, עם רדת אור רציתי אז לסגור ואת לחשת בבהלה: "הדלת אצלנו לא תהיה נעולה לאהבת אמת - אין שעות קבלה"
אז נשארנו לתמיד נזהרים מלהגיד: "אם אשכחך" כי ידענו, הנצח - הוא בא והולך
אל חנות האהבה הקטנה, מעבר לפינה הגעתי אז בבוקר מלוכלך ועצוב לשלט שהודבק שם: "תיכף אשוב"
אז חשבתי "אין דבר" וחיכיתי עד עכשיו אבל תיכף כבר עבר ואף אחד לא שב.