פעם / נעם חורב
פעם רציתי שכולם יאהבו אותי,
כולם.
והייתי מוכן ללכת בשביל זה
עד הקצה השני של העולם.
אז חייכתי בנימוס גם כשהפנו לי את הגב
וכופפתי עקרונות כדי לצאת תמיד בסדר
ולבשתי לי אביב, גם אם בפנים היה לי סתיו
והרוחות החזקות הפכו לי את החדר.
ושמרתי על איפוק גם כשהכעס השתלט
ולכל מי שביקש - אני הורדתי במחיר
ואף פעם לא שיחררתי עד הסוף את האמת
וכתבתי קלישאות וברכות יפות על קיר.
ופחדתי אז שמישהו יחשוב עליי עקום
אז עיגלתי ת׳פינות ופיזרתי קצת שקרים
וזה טרק אותי כמו דלת, והרעיש בי כמו סכו״ם
והפכתי להיות עבד של מה כולם אומרים.
פעם רציתי שכולם יאהבו אותי,
כולם.
מתוך איזה צורך עיוור ופנימי
ומרוב שבזבזתי על זה כל רגע קיים -
לא נשאר לי זמן לאהוב את עצמי.