תודה / נעם חורב
- נעם חורב
- 21 באוק׳ 2018
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 30 בספט׳ 2021
תודה שלא האמנת בי, תודה.
זה גרם לי להמשיך להילחם כמו שדה
ובאמצע הסופה, כשיכולתי אז לטבוע -
המילים המורידות שלך לקחו אותי גבוה.
תודה שאמרת לי: את לא מסגלת
זה גרם לי לפרוץ כל שער או דלת
ולדחוף את עצמי אל מעבר לקצה
כי מי שמאמין ומחפש, בסוף מוצא.
תודה שאמרת לי: אין לך סיכוי
כי כל גפרור קטן של פחד או דיכוי
התלקח בתוכי למדורה של אמונה
ושרף את כל מי שעשה אותי קטנה.
תודה שאמרת לי: תרדי מהעץ
כי למדתי לקחת כל אבן או חץ
לבנות מהם בסוף חומה של גאווה
ולהגיד בלב שלם: אני טובה, אני טובה.
ומאז,
כל טיפה של רעל היא תמריץ להתחזק
ואף אדם אף פעם לא יזרע אצלי ספק
אז תודה שדחפת אותי בירידה
ותודה שלא האמנת בי, תודה.
פוסטים אחרונים
הצג הכולרק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...
איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...
בכיס המעיל מהחורף שעבר לא מצאתי שום שטר או קבלה, גם לא מסיכת קורונה כחולה רק סיכה צהובה כמו עדות עצובה שהקפיאה לי את הדם - כל כך הרבה...