ג'נאק פוד / נעם חורב

אחרי המסיבה הייתי קצת שיכור

במקום לחתוך הביתה, נעמדתי בתור

חיכיתי לשולחן עם עוד אלף רעבים

והזמנתי מטוגן עם אקסטרא רטבים.

טרפתי כמו חזיר עד הפירור האחרון

וידעתי שאחר-כך זה יקשה עליי לישון

שהכל ישב בבטן, כמו איזו יציקה

ושאקום מחר בבוקר עם צרבת מחניקה.

ובכל זאת עוד המשכתי, לא יכלתי להפסיק

אפילו שהבנתי שבסוף זה רק יזיק

ובין ביס לביס, פתאום, עלתה בי מחשבה -

איך ג׳אנק-פוד לפעמים דומה לאהבה.

ואיך זה אנושי, להיות כל-כך רעב

ולהכניס את האדם הלא נכון ללב

למסור לו את המפתח, לתת לו לטייל

להתמכר שוב לטעות ולא לרצות להיגמל

גם אם זה ברור שהוא עושה לנו רע

ושמחר, מוקדם בבוקר, נצטער על זה נורא.