האבל ואני

May 7, 2019

 

תיכף השמש תטפס אל החלון

ואני אז ארד מהמיטה

אתקשט בבגדים חדשים מהארון

כמו כלה ביום חתונתה.

 

 

בטלוויזיה ישדרו - שם ליד תמונה

הדמעות יחנקו את הגרון

ותוכלו להתחיל, כמו בכל שנה 

את חגיגות יום הזיכרון.

 

 

והכאב שלי ירגיש פתאום כל-כך שולי

בבית-השכול הזה אני המארחת

כי היום הזה הרי הוא בשבילכם, לא בשבילי

אני אף פעם לא באמת שוכחת.

 

 

ובין "תודה שבאתם" למדבקה של ה״יזכור״

שעון החול שלי ידהר ואז יכריע -

עכשיו הכל נגמר, עכשיו אפשר לחזור

לגיהינום שלי, שבו אין איש מפריע.

 

 

כי הריק הזה שבי, התרגל כבר לעצמו

וכשהיום יחלוף כמו כל דבר זמני

פתאום אתם תלכו, כל אחד לעולמו

ונישאר כאן, רק האבל ואני.

Please reload

פוסטים נבחרים

25/09/2016

Please reload

  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle
  • Instagram - White Circle