מראה מקולקלת / נעם חורב

המראה שלך מקולקלת המבט שלך אטום שוב את מסתכלת ורואה הכול עקום

את נצמדת לפינה ממשיכה להתייסר איך תמיד את מבחינה רק בכל מה שחסר

והחיוך שלך כבול לצג של המשקל שנים את מתווכחת עם כל מה שמולך איך מישהו יכול לאהוב אותך בכלל כשאפילו בחושך את מסתירה את עצמך?

המראה שלך מקולקלת כבר כל כך הרבה ימים שוב את מקללת ובוחרת בפגמים

אנשים טיפשים קובעים לך מה נכון ועיניים בוחנות מתנפלות מכל צדדייך את נופלת לבורות של חוסר ביטחון בורות שאת עזרת לחפור במו ידייך

המראה שלך מקולקלת ואת עומדת חשופה אני מביט בך מהדלת ואת כל כך, כל כך יפה

אולי תצאי קצת מהחדר אני מבטיח לך חיבוק את בסדר, את בסדר - זה העולם בחוץ דפוק.