ציפור / נעם חורב

לפעמים, כשהעניינים קצת מסתבכים

הכאב נפרש לרגליי שטיחים-שטיחים

כשהמציאות העקשנית לא עושה לי הנחה

ושער הדמעות שלי נפתח שוב לרווחה -

במקום להתרסק, להימחק ולשקוע

אני מרכיב זוג כנפיים ועף לי גבוה

כי מעיניה של ציפור, למעלה, אי שם

הכאב הזה נראה כמו טיפה קטנה בים

ופתאום הכול הופך להיות יותר ברור

אני מבין שהתקופה הזאת היא פרק בסיפור

ובתוך חיים שלמים עם עתיד, הווה, עבר -

היא כולה פסיק זעיר, היא כלום ושום דבר

וכל מה שכבד עליי נראה כל כך רחוק

רק יבשת עצובה מול אוקיינוסים של צחוק

אלוהי הפרופורציות נגלה אליי פתאום

ונותן לי את הכוח לנצח את היום

אני נוחת לאדמה ברגע האחרון

השטיחים מגולגלים בחזרה אל הארון

ואז מסיר את הכנפיים מגבי, ושוב נשבע -

אני לא עצוב יותר, עד הפעם הבאה.