קונכייה / נעם חורב

אם תצמיד את אוזנך לקונכייה

תוכל לשמוע בה את כל מה שהיה

מתרומם מן המצולות

וקם שוב לתחייה –

את הרוח על המים

ושחפים חגים מעל

ואת נצח השמיים

והקצף של כל גל

את המלח הצורב

בשוליו של כל כאב

אונייה שמתרחקת

והשמש החמה

את זיכרון הים ההוא,

שהיא נושאת תמיד עמה

ואם תצמיד את אוזנך ללבו של אדם

תוכל להעיר בו את כל מה שנרדם -

את ריח ביתו

ואת נוף ילדותו

את תרמיל געגועיו

שהוא סוחב תמיד איתו

צל של חלום

ושק טעויות

ואת מי שהיה

או שהיה יכול להיות

וכמו הקונכייה שנפלטה מן הים

ונושאת את מה שהאיר, שהכאיב

כל מה שנדרש כדי להכיר אדם

זה להצמיד את האוזן

ופשוט להקשיב.