זמני / נעם חורב

ופתאום,

הלב שלך הפסיק לפעום.

הכל קרה כל כך מהר

בלי שום סימן

בלי שום הסבר

ובין דמעה לעוד דמעה

השארת לי גם צוואה -

כי הבנתי איך הכל זמני

איך שום דבר לא הגיוני

ואיך השיר שלנו כאן

הופך להיות אבק בזמן

והפסקתי אז לדפוק חשבון

על מה נכון או לא נכון

על מה יגידו אחרים

על לרצות את ההורים

על מה יהיה איתי מחר

ופתאום הרגשתי משוחרר

ולא חישבתי כל קלוריה

ולא שיננתי את ההיסטוריה

של כל טעות או פגם קטן

והפסקתי להיות קורבן

של עצמי,

של העולם

של לנסות להיות תמיד מושלם

ואני עדיין שואל בכל הזדמנות

איך לעזאזל זה יכול להיות

שאתה היית צריך למות

כדי שאני סוף סוף אתחיל לחיות.

פוסטים נבחרים