עוגיות בוטנים / נעם חורב

בכל שנה בחג, אני אוהב להתלונן בפסח זה תמיד הכי קל להתבכיין כי צריך להתכונן לקנות מתנות ואמא משתגעת עם כל הנקיונות

אז כולם ממהרים, החנויות מפוצצות אני מפנטז על לחמניה (לא יכול לסבול מצות!) וצריך ים סבלנות להעסיק את הילדים ולהיות נחמד כל כך לדודות ולדודים וכל המדינה היא פקק אחד גדול ואין מה לעשות (חוץ מלאכול!) ושוב אני נשבע שזה פסח אחרון כשהעוגיות של הבוטנים נתקעות לי בגרון והנה השנה זה ברור מה נשתנה כי אין סדר או דודים ואין שולחן או ילדים אין חולצות מגוהצות ובקושי יש מצות הכבישים בחוץ ריקים וכולם די רחוקים הגעגוע הוא עצום רק אני כאן (והזום!) כולנו בתוך כלוב וגם אחד אלוהינו מרגיש טיפה עצוב ואולי מישהו כיבה לנו את החג כדי שפעם הבאה יהיה לנו מושג עד כמה זה חשוב להעריך את השמחה את הבדיחות, הארוחות, ואת המשפחה

ואולי בחג הבא נפסיק להתלונן נסתכל על כל ה"יש" ולא על כל ה"אין" כי הייתי נותן כמעט את הכל כדי לשבת עכשיו בשולחן הגדול עם כל הבלגן, הסכו"ם, האחיינים ולאכול עם כולם עוגיות של בוטנים.