אוזני המן / נעם חורב
אתמול אמא שלי באה לבקר אותי.
היא נסעה מעפולה לתל-אביב ובילינו יום שלם יחד.
שנייה לפני שנפרדנו היא מסרה לי שתי שקיות ואמרה:
"תפתח רק כשתגיע הביתה."
אני ילד טוב שמקשיב לאמא, ולכן התאפקתי עד שהגעתי,
ורק אז פתחתי את השקיות.
באחת מהן חיכתה לי קופסה עם מלא אוזני המן במילוי פרג, שהיא מכינה לי בכל בפורים מאז שאני ילד (היא ניסתה לפתות אותי בעבר עם מילוי שוקולד או ריבת-חלב, אבל תמיד העדפתי את הפרג).
בשקית השנייה חיכתה לי תמונה ממוסגרת שלי ושל חיימקה, בן-זוגי.
סתם ככה, בלי קשר לכלום.
הסתכלתי על הקופסה. ואז הסתכלתי על התמונה. ואז חשבתי לעצמי: איזה מזל שיש לי אמא כזאת מדהימה, שאוהבת אותי בדיוק כמו שאני, והיא תומכת בי ומקבלת אותי, אפילו שיש אנשים שחושבים שזו סטייה נוראית - לאהוב אוזני המן עם פרג.