אמילי / נעם חורב

כשאמילי שואלת אותי על אהבה

אני מצטטת שורה של עמיחי על מה זה אושר

היא תמיד אומרת: זאת לא באמת תשובה

מילים של אחרים כבר לא עושות עליה רושם

אמילי אורזת בעצמה את העבר

לתוך קופסה עם מדבקה של 'זהירות שביר'

היא תמיד אומרת שלחיות זה קצת יקר

אבל היא מוכנה לשלם את המחיר

כולם הם כמו הגשם

אני רוצה להיות מבול

אמילי אומרת שכולנו התרגלנו

ואני כבר לא יודעת מי כאן השתגע

היא או שאנחנו

אמילי קנתה לי שעון מזויף

היא אמרה לי: תזכרי, הזמן משקר

תוציאי את עצמך מהר-מהר מהמרדף

אין כזה דבר להקדים או לאחר

אמילי נסעה לאיזה הר לפני שנתיים

טיפסה אל הפסגה והכירה שם אחד

שחילקו לו אגוזים, אבל לא שיניים

אז הוא למד לאט-לאט איך לפצח ביד.

- -

כשכתבתי את אמילי, כתבתי את כל מה שרציתי להיות, ואף פעם לא הצלחתי.

כן, אמילי היא בעצם אני –

אם הייתי עומד בכל ההבטחות שלי לעצמי.

אם הייתי חי בעולם מושלם.

אם הייתי מצליח ליישם את כל המנטרות והסיסמאות שכל מיני מיסיונרים רוחניים פיזרו לרגליי.

מה אני אגיד לכם, הלוואי עליי.

כי אמילי לא נותנת שיעשו עליה עוואנטות.

היא לא מתרשמת ממילים יפות של אחרים (אני דווקא מתעלף ממילים יפות של אחרים, ובעיקר מקנא בהן).

היא לא חלק מהמרדף.

אין לה קו זינוק או קו סיום.

היא לא מקדימה. ולא מאחרת.

לא מוכנה להיכנע לכל מיני תכתיבים מפלצתיים של החברה החולה שלנו.

אין לה אינסטגרם.

היא מתנדנדת על ערסל, מתבוננת על העולם מהצד, מריצה איתו דאחקות.

מעניין לה את הביצה שמאלית (ויש לה ביצים, כמו שכבר הבנתם) מה אתם חושבים עליה. כמה לייקים יש לה. אם היא מזייפת כשהיא שרה. או מי מסתתר מאחורי השפירית.

אין לה אלוהים אחד.

כי אלוהים נמצא בכל מה שהיא בוחרת שהוא יימצא בו.

בגלים בים.

בשליכטה כתומה של שמש בין הערביים.

במיץ שמושפרץ מהמנגו.

באיזה מתופף יחף עם תלתלים שמסתובב על החוף.

העבר שלה מונח בעבר.

העתיד שלה עוד לא קרה.

מה שיש לה זה רק ההווה.

והיא מתחרעת עליו כמו שישראלים מתחרעים על בופה בארוחת בוקר באילת.

ובזמן שבקושי מטפטף בחוץ,

אמילי היא מבול.

כן, אמילי היא כל מה שרציתי להיות, ואף פעם לא הצלחתי.

אז הפסקתי לנסות.

כי אני זה אני.

והיא זו היא.

שנינו מהווים בבואה מדויקת ואכזרית זה לזו.

ולפעמים, בלילה, כשלא רואים, אמילי מדברת לאלוהים המתחלף שלה לפני שהיא נרדמת, ומבקשת ממנו להיות קצת כמוני.