אני הילד / נעם חורב

אני הילד

שלא היה לו גשר בשיניים

שחייך בתמונות בעיקר עם העיניים

שקינא בחיוכים הישרים -

חיוכי הילדים העשירים

אני הילד

שלא טס ליורודיסני כשהגיע למצוות

שלא חזר עם נייקי מגניבות

שלא חגג במלון את ליל הסדר

שישן עם אחותו באותו החדר

אני הילד

שאבא שלו היה חוזר

בשעה מאוחרת

מעוד משמרת

שלא הסתובבה לו בבית עוזרת

שקיבל תחפושת בירושה מאחיו

שלא שאל כדי לא להכאיב

אני הילד

שלא הצטרף למשלחת לפולין

שלא עמד באושוויץ עם תפילין

שלא שר פוליקר באוויר הקר

(זכרון השואה זה עסק יקר)

כן, אני הילד

עם החיוך העקום

בצילום.

אני הילד

שאף פעם לא היה חסר לו

כלום.