ביקור בית / נעם חורב
עוד לא באמת סלחתי
למקום שממנו ברחתי.
ואפילו שהיום,
אני כבר גדול ואחר
תמיד כשאני חוזר
לבקר
את העיר שהקיאה אותי
כמו אחרי חתונה של חבר –
העלבון ההוא מפעם
עוד שורף לי
בגרון.
שוב איכשהו בוחרים אותי
אחרון.
והברושים לאורך השדרה
מצביעים עליי
וצוחקים -
כמו הילדים ההם,
במסדרון.