בלי כל המסביב / נעם חורב
תודה שאת רואה אותי
בלי כל המסביב
את כל מה שמנמיך אותי,
את כל מה שמכאיב
את כל התחפושות המאוסות
והשקרים
שכבר שנים אני מוכר לעצמי,
לאחרים
תודה שאת רואה אותי
ככה, כמו רנטגן
את כל הבעיטות
שקיבלתי אז לבטן
הזוועות מהן בניתי
בסוף היום
גן עדן
תודה שמולך
אני לא צריך להתיפייף
השנים הפכו אותי
להיות אלוף בלזייף
והילד היחף
שוב יושב על הכתף
ומושך אותי למטה –
מהגג עד המרתף
תודה שאיתך
אני תמיד-תמיד יכול
להגיד גם דברים
שלא אומרים בקול
וזה בטח לא מובן
שיש לי כותל לסודות
כשכולם רואים את הבניין,
את מכירה את היסודות.